ציור של רפי לביא
יש גסות מובנית בשמאל במיוחד באמנות פלסטית, לפני שנים עוד ניתן היה למצוא אמנים מהימין באמנות הישראלית כמו אופק. היום אין, אין ולו אחד באמנות הפלסטית או אולי יש והוא או היא מסתתרים ונמנעים מלדבר על פוליטיקה כי זה לא מקובל להחזיק דעות ימניות בניגוד לעדר השמאלני.
מעניין איך נוצרה המציאות בה יש אפרטהייד כזה באמנות פלסטית, האם זה מובן מאליו, או שזה דיכוי מובנה ופחד לדבר בניגוד לעדר.
תמר גטר מראה ומנכיחה את מיטב הקלישאות של השמאל בלי לפקפק מעט אפילו לא למראית עין. האלימות של רפי לביא הייתה שם דבר היה לי הכבוד להיות בביתו ובשיעור שלו הוא תמיד נבח באלימות והיו תלמידות בעיקר שבכו כי הוא תקף מילולית מאד בברוטליות. משם צמחה תמר גטר והאמנות המביכה שלה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
