הוא מחזיק המון אומנים שעובדים ויוצרים לו עבודות בבית מלאכה גדול, בית חרושת לאמנות, אחד מהבודדים שרוח הזמן (ולא לחיוב) מדברת דרך העבודות שלו, יש לו עבר כאיש בורסה מניפולטור (האם הכיר את אפשטיין?), את היכולת הזו לזהות הזדמנויות העביר לשדה האמנות, ונחל הצלחה. הוא מאד מבוקש ועבודות שלו מקבלות מחיר גבוה. הוא כוכב פופ, סוג של פופ ארט חתרני עם כביכול אמירה על הכוחות של הצרכנות העכשווים.
מזכיר את האמנים הסיניים שחלקם יצר בתי חרושת ליצור אמנות, אתה יכול להזמין מהם עבודה "בסגנון" והיא יכולה להיות ברמת מיומנות מאד גבוהה. להם אין יומרה, הם פחות מתוחכמים.
כולי תיקווה שתנועת המטוטלת שקיימת בכל תחום, תטיל את האיש הכוחני, ואת המניפולציות שלו לאיזה מבוך ממנו הוא ישקע, אבל מי שואל אותי.
Jeff Koons poses in front of his sculpture Bouquet of Tulips after it was unveiled in Paris on October 4, 2019. Photo by Thierry Chesnot/Getty Images.
אסור לזלזל בו ביכולת שלו, להסביר את המניפולציה, הוא אחד הטובים.
סיפור חייו הקצרים של הצייר היהודי מאוריצי גוטליב הוא סיפור של בחור מוכשר ביותר, שלמד אמנות מגיל 15 בווינה וכשמת בגיל 23 השאיר אחריו מעל 300 ציורים רבי-כישרון. עולה על כולם ציורו האחרון "יום הכיפורים", או בשמו המלא "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים", משנת 1878.
את הציור, שהפך לציור היהודי המפורסם ביותר בעולם, הוא צייר בשנתו האחרונה. בציור מתואר בית הכנסת של ילדותו. חוץ מהתיאור המדויק והנאמן שבציור, הנציח הצייר גם את עצמו בציור. ציירים שמציירים את עצמם אינם תופעה נדירה ורבים עשו זאת לפניו, אבל צייר המשלב את עצמו 3 פעמים בציור אחד – זו תופעה מעניינת.
גוטליב צייר את עצמו במתפללים, פעם כעלם שמימין לספר התורה, פעם כילד שבתחתית הציור משמאל, ופעם כנער בבר מצווה שמימין.
קשה שלא לחשוב שמאוריצי הצעיר הנציח עצמו, רגע לפני שמת, מבלי שידע שהוא עומד למות. הוא גם הקיף את עצמו באהוביו בציור. גם אביו ואמו וגם ארוסתו לשעבר – כולם מונצחים בו. יש שם אפילו רמז למותו המתקרב, בכיתוב שעל גבי ספר התורה: "לעילוי נשמת משה גוטליב" (שמו האמצעי).
מהו שימוע? נעזר בויקי לפני ויקי רק נאמר, שאת השימוע עושים בנפש חפצה ומתוך קשב אמיתי, הנה הקשב האמיתי של הפרקליטות, אז מהו שימוע:
אחריות כבדה מוטלת על כל מי שבא להחליט על הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם, בייחוד בעבירות בעלות אופי חמור ועבירות שיש עמהן קלון. יש אשר אפילו זיכוי בדין, אין בו כדי להיטיב נזק, שנגרם מתוך אישום שלא היה יסוד לו. הגם שכל נאשם מוחזק חף מכל עבירה, ואף יהיה לו "יומו בבית-המשפט" להתגונן כלפי האשמה המיוחסת לו, אין להתעלם מכך כי הליכי משפט דרכם להתמשך ולהסתעף, ולא אחת אף להתפרסם, ויש עמם לא אחת גם משום עינויי דין ונפש. כמו כן, יתר זהירות בהגשת כתבי אישום עשויה, בראייה כוללת, להפחית את העומס על המערכת, וזאת בשל ניהול מספר פחות של תיקים.
בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, על רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירה מסוג פשע (שעונשה למעלה משלוש שנות מאסר) להודיע על כך לחשוד, והוא רשאי לפנות תוך 30 יום לרשות התביעה, בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום. חשוד שבחר בזכות השתיקה לגבי שאלות עובדתיות שהוצגו לו בחקירתו, אינו רשאי להציג עובדות אלה במהלך השימוע. בזמן השימוע אין חובה להציג לחשוד את חומר הראיות שבידי התביעה (חובה כזו נוצרת עם הגשת כתב האישום)[1].
על מהותו של השימוע עמד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעת שהציג את הסדר הטיעון שנחתם עם הנשיא משה קצב בעקבות השימוע שנערך לו:"שימוע אינו עניין טכני, שימוע הוא עניין מהותי. שימוע הוא הליך שנועד לברר באופן יסודי את חומר החקירה, ושימוע לעיתים קרובות מביא לשינוי בתמונה הראשונית של חומר הראיות. זה מה שהביא לשינוי בסעיפי האישום."[2]
אפילו הוא מבין שהסירחון של התנהלותה חריג בעזות המצח שלו, היא כנראה הורסיה החדשה לשי ניצן, ורות דוד.
