משום מה דפני הזכירה לי את ג'אן ד'ארק;
אולי בגלל משפט האוינקוויזציה שנערך לז'אן ד'ארק המקורית שנשפטה בעבור כשפים והועלתה למוקד בעבור המעשים שיוחסו לה. הסרט המצורף נחשב לסרט האילם הטוב ביותר שנעשה אי פעם.
היה משהו מביך בהתנפלות והעליהום עליה, אני מודה שהיו לי בעיות עימה בתחילה אני בן עניים והיא נולדה כבת לאמידים לפחות, זה לא עניין קל להבנה עד שלב שבו זה הופך לחסר משמעות, אבל בטח שבמובן הערכי לא הייתה לי בעיה ההפך, ולא ראיתי אותה כבלתי כשירה מוסרית, זה לא רק העניין המוסרי, אולי השורש של כל העליהום הזה ואגב גם העליהום על מרגול, שאנו הגברים יכולים ומסוגלים לחשוף צד מאד שובניסטי במאבק מול נשים.
גם מרגול הושפלה עד אפר, וקשה להבין או להצדיק את עניין התמונה שלה שהופצה בתקשורת, התקשורת לא יכולה להסביר זאת בזכות הציבור לדעת, גם דפני הפכה למטרה למשיסה, כל מי שרק חשב שיש לו ואו לה סיבות כאלה או אחרות לצאת נגד המאבק, השפיל אותה, גרר אותה מושפלת בכל דרך כאילו היא לא אדם ריבוני ומוגן, כאילו לכל אחד יש רשות לעסוק בתיק הרפואי שלה, או בעברה בכלל.
כאילו יש לזה רלוונטיות למאבק. וטוב שלא הצליחה המזימה לסכל את המחאה דרך ההשפלה של מי שהציתה אותה עבור כולנו.
הגדילו לעשות כמה נשים, מעניין כי כמו תמיד מי שתתאכזרנה לנשים הכי הרבה או במידה הכי נבזית הן נשים בעצמן, משהו רע בחינוך כנראה מנביט כזו משטמה נגד נשים.
מצאתי סידרה מאלפת באיכותה על חיי ג'אן ד'ארק אפילו השנים לא תוכלנה להקהות את העונג האסתטי מהמאסטר פיס הזה, ואולי רק אהבה ליופי יכולה לחפות על הרשע שהופגן כלפי נשים תוך כדי מאבק שהיה ועודנו חשוב לכולם.
'אן ד'ארק (בצרפתית: La Passion de Jeanne d'Arc) הוא סרט אילם שהופק בצרפת בשנת 1928. הוא מבוסס על תיעוד משפטה של ז'אן ד'ארק. הסרט בוים על ידי קארל תאודור דרייר ומככבים בו רנה ג'ין פלקונטי, ואנטונין ארטו.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
