הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

Read Full Post »

Read Full Post »

התופעה מוכרת , אמן ישראלי מעתיק או לעיתים משעתק ממש עבודה של אמן אמריקאי או אירופאי , עבודה שכבר קנתה לה מקום באמנות , שיש לה "זיהוי" אסתטי , והדבר נעשה ללא בושה ותוך-כדי יכולת די מרשימה של הסבהר מילולי לעיתים מפליג בחוכמתו של מעשה הפלגיאט.

אני לא מכיר תופעה כזו בחו"ל למעט היחסים האלה הקוביסטים שהיו בימי הקוביה אז בראשית המאה הקודמת בין בארק לפיקסו , שיצירה רדפה יצירה ונדמה היה שבארק הוא פיקסו ופיקסו הוא בארק וההפך.

אבל הסגנון הקוביסטי במילא התנגד ל"אישי" לנרטיבי, דרש התיחסות "אנליטית" ניתוח שכלתני היווה תשקיף של יכולת להטמעה של השפה הויזואלית החדשה, זו הייתה הדרישה , מאליו ברור שלא ניתן היה לאתר מי הוא מי , ולכן נוצרה התופעה, עובדה שהיא כמעט חד פעמית , למונדריאן לא היה מונדריאן ב' , לא חזרה על עצמה התופעה הזו הדו-ראשית של פיקסו-בראק.

עד שהגיחה לעולם מדינת היהודים, חלק מהמהות של הישראליות היא להעתיק ללא בושה פורמט שכבר קנה לו מקום בחו"ל ולתרגמו ל"ישראלית" אין מדובר רק בתופעה פלסטית, יש בקולנוע ובטלויזיה תוכניות ופורמטים שתורגמו ללא הבדל כמעט למעט השפה העברית , המילה עברית גם היא כבר לא עבריה כל כך בשפה השתרשו ביטויים לועזיים, שמות מוצרים בדרך כלל נטולי כל זיקה לעברית, העברית היא הצעה , אולי זמנית, אולי הדרך הנכונה ליצג ישראליות היא בשפתו של קליזמר שבזמנו כתב באנגלית מילים בעברית , ההטמעה הויזואלית היא כבר חלק מהפומו שמסבירה את התופעה בלי התנצלות, זו חלק מהדרישה ליצירת שפה בנלאומית .

אבל אף שנטיה כזו אינה רק ישראלית נדמה שאין מקום חסר בושה בחגגיות האימוץ של שפה ויזואלית שנוצרה אי-שם והטמעתה כ"ישראלית" היה זה רפי לביא שנהג כך, והוא מוצג כאחד מהישראלים ה"אורגינלים" וה"מקוריים" ביותר , הוא חי רק מהמגזינים כמעט והוא לא יצא את גבולות המדינה.

הוא ניסח את הכללים להעתקה גנבה נמצאו אז בתקופה המודרנית מילים ותהליכים כמו "קיצורי דרך" , ההסבר היה בהשאלה מאמריקה הגדולה שבמאתיים שנותיה רוב הזמן חיקתה את אירופה כי "מקוריות" היא לא דרישה פשטנית אין טאבולה ראסה אין גלגל שנוצר יש מאין חייב להתרחש תהליך עמוק תרבותי שרק בסופו נוצרת "שפה" כשלעצמה שהיא דבר בפני עצמו,  אין זה כה ברור מאליו, איני יודע אם תופעה כמו פה בישראל מתקיימת באיזשהי מדינה בעולם, אולי ביפן ובאסיה ואו במזרח בכלל שם יש נטיה לחקות מוצר מערבי אבל רק חיצונית בלי להבין את "מהותו" הרי השיקוף החיצוני הוא רק חלק מהאמירה התרבותית לעיתים יש חיקוי חיצוני שנראה "אותו דבר" אבל שונה במהותו מהמוצר המקורי, יש עוד תופעה, למשל אמן ישראלי "גונב" אסתיקה של אמן מחו"ל אבל בישראל הוא נחשב לאמן ה"מקורי" הרי הוא הגנב ה"ראשון" , הוא העתיק לכאן את האסתיקה ראשון, לפני כולם, לכן אפילו מוסר הגנבים של גנב מגנב פטור לא מתקיים פה, כי אוי לישראלי שינסה לגנוב מישראלי גנב, ה"גניבה" הופכת לעניין ה"מקורי" הכשלעצמו , סופו מי ישורנו, הרי הוא מעתיק ללא בושה.

Read Full Post »

בפסח שמתי לב בסופר בקניות שלמקרר הגדול יש וילון שנסגר כדי שיוכל להסתיר את החמץ,  מה שעניין אותי זו העובדה שהוילון לא היה ארעי , אלא "סידור קבוע" שתפקידו הוא להסתיר, כי  התרבות  היהודית דורשת שאת החמץ יש להסתיר ושאקט "ההסתרה" יהיה מובהק וגלוי , "הפגנתי" כמעט , זו הייתה תגלית כי עד אותו רגע חשבתי שבמקרה הטוב מסירים את החמץ , המהדרים, ואילו השיטחיים יותר, מכסים את החמץ  לא רק על מנת שלא יראו- אלא גם כדי שיראו שמסתירים את החמץ , אקט ההסתרה חשוב ולכן נבנה מתקן כזה של וילון מגולגל במקרר הארוך שמאפשר הסתרת התוכן במקרה הזה חמץ, החמץ הרי אמור להמכר לגוי, הוא הרי מוסתר מחוץ לעין הציבורית, עד שבא הבחור הדתי שהתערטל והראה למעשה שמה שציבורי אינו כה ציבורי במובנים של התנגשות תרבותית בין ערכים.

הפרגוד של רופא ואו של חנות של תופרת או חנות בגדים מסמלים גם מעבר בין פרטי לציבורי, בין אינטימי לפרהסיה, המסך בתיאטרון מסמל מעבר מהיומי הרגיל לתוך התיאטרון עצמו, כי האולם יכול לשמש לדברים שונים רק בהתרוממות המסך משודר Q לקהל או מין רפלקס מותנה תרבותי שבאיבחה מעביר את התודעה ממצב אחד למצב אחר , מהרגע שבו מורם המסך למעשה החשיבה וההסתכלות שך המתבונן עוברים ממצב אחד למצב תודעתי אחר שונה שדורש התיחסות שונה.

החמץ המוסתר בהפגנתיות גלויה מסמל כי אנו נמצאים בטריטוריה של חג הפסח כי המקום מקיים את הציווי המסורתי , האוכל ה"חמץ" הוא טמא , והמעבר בין היותו חמץ וטמא מושג ע"י וילון, שמסתיר אותו .

Read Full Post »

http://www.nypost.com/seven/05062008/news/regionalnews/israel_scandals_li_link_109573.htm

Read Full Post »

איך זה שאמנית עם סדר יום שמאלני כמו עליזה אולמרט האמנית הבינתחומית הידועה דבקה באיש כל כך מושחת , מה בדיוק עושה את ההבדל בין הפרטי שבו כנראה ולכאורה הפקרות מוסרית ברמות , לבין האיצטלה הציבורית השמאלנית בורגנית המהוגנת.

 כמה שזה תמים לשאול שאלות כאלו.

אלוהים של המדינה הזו הוא הקומבינה , ושוב אני נסחף ונגרר לפוליטי, איך אפשר לא , כמה אלפי אנשים , נשים זקנים וילדים סובלים מחוסר, זה בכלל לא מובן מאליו שחולה מקבל מה שדרוש לו שעני מקבל דיור ולחם , אמנים ברמתו של פנחס כהן גן חיים מ-1600 שח לחודש באיזה מחסן עלוב, ופה "אמנית בינתחומית" מציגה בתערוכות לצד אלה שבאמת הם אמנים, היא לא הוקאה מהנישה השמורה לה , היא קוריוז בורגני, מין חפץ להתהולל בו של חבורת ציניקנים מבחילה, איך האשה הזו יכולה להסביר את היותה .

איך האנשים האלה קמים בבוקר ומביטים בראי?

Read Full Post »

Read Full Post »

מה יעשו עכשיו הבורגנים?

Read Full Post »

Read Full Post »

אני לא אכנס לזה ממש לעומקם של דברים גם המדיום וגם מה שעובר עלי כעת, הכול ביחד אינם מרשים לי.

אבל התופעה המוכרת היא חוסר יכולת וגם חוסר רצון להתייחס למציאות "כפי שהיא" למה הכפי שהיא במירכאות ?

מפני אחת הטענות של הפוסט שאין דבר כזה "כפי שהוא" , היינו המציאות היא סוג של התחזות כדי לנסות ולהיות רלבנטי , חייבים לביים פוזה, ורצוי שהיא תהיה בעלת כמה שכבות של קיום, המודרניזם וטענתו לאורגינל , למקורי, למשהו שהוא בפני עצמו הובסו, המציאות היא מציאות מבוימת, היא תלויה בנרטיב של המספר, של הקורא, של הנדמה ושל הסימול רקה , המציאות אינה יכולה להיות קריאה בכלים מודרנים.

התוצאה הנילוות היא שחיתות , כאשר יש מרחק מהדבר עצמו, אין בו צורך ואז נוצרת מציאות רבת פנים, מסואבת, שמכילה כבר את הרשות לרמות , אי-אפשר שלא להתייחס לריאלי, להישרדות שהיא בבואה של אותה מציאות, המציאות עצמה לא רק שאינה "קיימת" היא קלישאתית , היא נשענת במקרה המודרני על מוסר חסר רלוונטיות ולעיתים על ערכים ועקרונות שהם אבן נגף בתרבות הפוסט הנוכחית.

המוסר המתפקד כעת הוא מוסר של דבר והיפוכו, אין כללים אוניברסליים כי כלל אוניברסלי במימדים שלו הוא צרות אופק, הוא מסוכן להמשך השגשוג של תרבות הרמייה הפוסט מודרנית.

אז מתי יחול השינוי ?

כשתתחיל המצוקה לצבור לה מימדים שיסכנו הכול , כשהמצוקה "נשלטת" היא מוסתרת תחת מילים והגדרות שמנסות לחסל את המצוקה ע"י הגחכה, צמצום, ניסיון לטעון לגבי הפרשנות של המצוקה, כפירה במצוקה, ניסיון לטעון שהמצוקה היא צורך קיומי למשטר הקאפטליסטי פוסט מודרני, השילוב הקטלני הזה בין פוסטמודרנה לקאפטליזם הוליד ומוליד גם אמנות צינית, אמנות שבה האמן יכול להיות סוחר בבורסה שאפילו לא מתיימר להיות בעל "רגישות אסתטית" שכל העשייה שלו היא בתוך הסנסציה החברתית הנהנתנית של הקבוצה שמנכסת לעצמה את היכולת להחליט מהו טעם אמנותי רלבנטי.

ע"ע של קונס ומתיו בראני כדוגמאות לתופעה , במעמדים מסוימים יש בה שעשוע היא נפלאה אפילו כי העוצמות שלה נשענות על יכולות קאפטליסטיות ברמה בלתי נתפסת היא ספקטקולרית היא מדהימה בעושר החזותי והשימוש חסר המעצורים בקיטש ובפתיינות נילוות היא כה עשירהמבויימת מעוצבת בלי שום מעצורים , מנסה לבחון ולערער על עצם המושג "טעם" מהו טעם אמנותי בכלל במה הוא תלוי?, אמנותית מדובר בייצוגים מסואבים שאינם רלבנטיים ל99 אחוז מהאנשים האמנות הפכה למשהו שקשור ביכולת להדהים יותר מאשר לטעון טענה "נכונה" אין נכון ואין לא נכון היחסיות שואבת לתוכה את הטעם הנמוך והגבוה באותה קפדנות , רק אלו שמקורבים לקבוצה המצומצמת יכולים לקבל ולהתקבל לקבוצה שמאפשרת זהות אליטיסטית כביכול.

לכמה מאיתנו יש "כישרון" פוליטי לרמות אפילו את עצמם ? ע"ע אולמרט . המפלט של האליטות המודרניות לטעם ההמוני יכול להתרחש רק כשיש פרשנות "פוסט מודרנית" תומכת רק אז אפשר לצקצק בלשון ולהיות דל ועשיר בו זמנית.

כשהייתי לפני שנים בארה"ב רציתי לרכוש סרטים שעשה מתיו בראני גם משום שהנסיעה שלי הייתה קצרה ומועד ההקרנה שלהם התנגש בחזרה שלי ארצה, אבל המחיר היה כה גבוה שויתרתי על התענוג, ביציאה מהמוזיאון הייתה הפגנה של עובדי המוזיאון שמחו על שפיטרו אותם, ההצבה של התצוגה של בראני למעשה חיסלה תקציב שנתי של מוזיאון עשיר כמו גוגנהיים ,על אף שהתרשמתי מהתערוכה המרחק ונכון יותר הפער נראו לי בלתי נתפסים. במעמד ההוא עוד לא הבנתי את התופעה אולי גם כיום איני יורד לעומקה המלא של התופעה.

נחזור למציאות המציאות הנוכחית בישראל וביתר המקומות שמתייחסים לעצמם כנאורים, היא מציאות מדומה , אנחנו מבינים את התרבות הזו דרך הישרדות דרך המציאות המדומה שהפכה למציאות עצמה.

השאלה שעולה היא עד מתי המציאות הזו תאפשר כזה בוז למחסור אמיתי ולמצוקה אמתית, עד מתי עוני יהיה סוג של פשע. המצב הנוכחי בו בגלל החלטה של מדינה עשירה כמו ארה"ב לקדם את נושא האנרגיה הביולוגית היינו להפיק מתירס בנזין למכוניות יצר רעב בעולם וכבר גורם למהומות, זו דרך אחת לנסות להסביר עד כמה נפסד השילוב בין הקפיטליזם החזירי והפוסט מודרניזם כולם מאפשרים את המשך העושק ארה"ב מציעה עכשיו עזרה לנחשלים, אצלנו מוכרת התופעה ע"י אותן  19 משפחות שבידיהן 55 מההון בישראל והן מאמללות מיליונים אבל גם מצטיינים בפעילות צדקה, כולם אגב כמדומני מיוצגים ע"י רני רהב או רובם.

היכולת הזו חייבת להיבדק חשש גדול ממה שיקרה, העוני הזה יגיע למעמד הבינוני, אנשים שלא חשבו שהם חלק מהתופעה יהפכו לנזקקים, אז רק אז, אולי תתחיל להשאל השאלה האם זה לא לוקסוס להמשיך להעמיד פנים שבשביל מעט משפחות ואו אמנים שווה לקיים את השיטה הזו, אולי זה כבר לא יקרה בזמני, אולי אני לא אהיה פה כשכול זה יתרחש.

האם אפשר בכלל להתייחס בפועל לדברים, כפי שהם, או שהפכנו לסופר מנוכרים ומסואבים. ההנחה של האינטלקטואל הסטנדרטי שאין דבר כזה "כפי שהוא" כי לכל דבר יש הסבר גלוי והסבר שאינו נראה, לכן גם אם נראה שמדובר בעוול ובפשע אפשר ל"הסביר" אותו אפשר ליצג אותו ע"י אמירה "אחרת" ככה למעשה הדברים הופכים לדבר אחר אין כבר איש שיודע מה הם הדברים כפי שהם אפילו במה שהוא משוכנע ואו אחרים משוכנעים שהוא יודע .

Read Full Post »