רפי לביא היה מין סמרטוט אדום פרובקטורי של שנות השישים והשביעים, למרות שמי שהכי הרימו אותו בסופו של דבר היו "בורגנים אניני טעם" . אלו שכבר כתבתי "אימצו" את דלות החומר בתוך הוילות והפנטאוזים שלהם .
האסתטיקה השפה הויזואלית לא הייתה שפה שהוא המציא אלא "השאיל" מקיי טומבלי, אבל ואחרי כל זה הוא עדין מסתבר מעורר מחלוקות, עכשיו כל מיני מלאכים טובים ומשרתי הגילדה של הציור, ואולי כהני מכחול מלהגים על היותו "קשקשן" בעצם הבחירה בו שמרנית אבל בכל שמרנות מסתבר יש מידרג , אז למרות שאין חדשנות בבחירה בו ליצוג בביאנלה, יש עדיין כאלה שמוחים מעומק שמרנות יותר כחול , יותר קונסרבטיבי, בשם מקצוע הציור, בשם הסוגה הקלאסית לדורותיה.
פעם פרובוקטור תמיד פרובוקטור ועכשיו מלמעלה משם הוא ממשיך לנהל את הדיון הזה של הקשקושזציה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
