דיון מעניין מתפתח בדמארקר, בו עולה השאלה ההגיונית האם עמוס שוקן סרסור לפי הגדרה של סרסרות –
סעיף 199 לחוק העונשין מגדיר את עבירת הסרסרות, וקובע עונש מאסר של 5 שנים על מי "שמחייתו, כולה, או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות" ועל מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=648094&p=11
העניין הנוסף הוא הנסיונות של סתימת הפיות, בצד הדיון הזה מתנהל דיון משני על הצורך בסתימת פיה של כותבת בשם איריס שהעלתה את הדיון , הטענה של המנהלת היא כי אין מדובר בעניין אמנותי, לכן הדיון מקומו לא יכירנו בדלת אמות של קהילה של "עיסקי אמנות"
לפי בדיקה שטחית למדי רוב הדברים שמתנהלים שם אין להם כל קשר לאמנות , גם המנהלת אינה אמנית היא גלריסטית, רוב הכותבים אינם אמנים, רוב ההתנהלות שם מתיחסת לאמנות בצורה ש/מרנית וצרת אופקים, זה נראה כמו מקום מפגש לחובבי אמנות מהסוג שנוח לעיכול בורגני , זנות ועוד נסיון לתלות בשוקן את הסיבה לסחר הנשים המתנהל בחופשיות מוזרה שנים מעל גבי עיתונו נראה דיון לא כל כך עדין , ועוד התיחסות אליו כסרסור.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
במהלך הדיון איש לא כפר בעובדות, היינו שפרסום המודעות של נערות הליווי שמבצע עמוס שוקן נכלל בהגדרת הסרסרות, מה שכן עולה בדיון , אלו איומים בלתי פוסקים בכותבת הפוסט איריס, המלצות לגבי השפה ה"פורבקטורית שלה, כאילו לפרסם נערת ליווי זה מעשה של אבירות תרבותית נאורה.
העליבות והשחיתות של הפרהסיה הישראלית מודגמת היטב בדיון הזו, הוא הפך ליצירת אמנות, חייבים לתעד אותו .
מיכאל היקר,
כמה נעים לגלות את התייחסותך לדיון בדה מארקר. בהחלט סוער שם. אחרי שראיתי את הבלוג שלך, סיפרתי למתדיינים על הפוסט שלך (זה).
המגיב ra ami ענה לי את התשובה הבאה:
צטט: ra ami 2008-10-02 18:40:04
צטט: איריס009 2008-10-02 17:29:04
רציתי למצוא באינטרנט יצירות בנושא סרסור. הקשתי בגוגל "סרסור, אמנות" והגעתי לכאן:
בלוגר בשם: "הבלוג של מיכאל- בלתי תלוי" (אני לא מכירה אותו),
הוא כתב פוסט על הדיון שלנו כאן! "האם עמוס שוקן הוא סרסור?" (לינק)
כשמקלידים בגוגל: "עמוס שוקן", הדיון שלנו הוא התוצאה הרביעית.
איריס (עד כאן רמי מצטט אותי…..)
ומכאן תגובתו של רמי לנושא המצוטט:
זה שמצאת עוד דמגוג שטחי זה עדיין לא משנה את העובדות:
שוקן לא הואשם בסרסרות ולא הורשע בזה. הוא הואשם לפי סעיף
בדיני העונשים לגבי פרסום מודעות זנות. זה לא נחשב סרסור לפי
החוק.
205ג. איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר (תיקון: תשנ"ח)
* א. המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שישה חודשים.
* ב. הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על פרסום בדבר מתן שירותי זנות, אם התקיימו בו כל אלה:
o 1. ענינו אך ורק מתן שירותי זנות;
o 2. הוא התפרסם בנפרד מדברי פרסום אחרים;
o 3. הוא נמסר לאדם רק לפי בקשתו;
o 4. סומן בו, בצורה בולטת, כי מטרתו היא לפרסם שירותי זנות.
* ג. שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה
אז לפני שאת מנפנפת בחוק ובהאשמות, כדאי שתלמדי אותו קודם.
וזה לשאלתך איך ממקדים דיון:
א. לומדים את העובדות.
ב. מגדירים מטרה: האם התכוונת לשכנע? סתם לצעוק? או
לייצר אמנות וירטואלית?
ג. מגדירים נושא: אתיקה של אספן? אתיקה של אמנים?
פרסומות באתר דה מרקר? או שוקן סרסור?
כשאת מתחילה מטענה שקרית ופרובוקטיבית את מביאה
לדיון תגובות לא ענייניות. אם זה מספק אותך ונותן לך חומר
למחשבה על טבע האדם, יפה לך.
אבל, אם יש נושא שבוער לך ואת רוצה לשכנע אחרים
בצדקתך, אז זו דרך מאוד מוזרה לפעול.
ושוב, אולי זו החשיבה הגברית והסכמטית שלי שלא
מאפשרת לי לראות את יתרונות הדיון בדרך הזו רגוע
קראתי אותו , אני לא אענה לך מה אני חושב על הטרול הזה , הוא איש מריבות ככה התרשמתי , אם בהתחלה הוא היה נגדך הוא שינה את טעמו, ואז שינה עוד פעם את דעתו בגלל שכיוון הרוח השתנה, אבל מכיוון שהמנהלת וה"מימסד" שם ולא רק היא(הגברת הגלריסטית) היו בהחלט נגד ההגדרה של שוקן כסרסור, לא בגלל הבנה משפטית , אחרי הכל אם השופטת דורנר מיצגת כזו דיעה יש לה קצת או "קצת" יותר הבנה מאיזה רמימי או מנהלת גלריה שכבודה במקומו מונח, אני מציע לא להתיחס אליו ברצינות יתרה.
את עשית מעשה נהדר מעשה עבור הנשים האלה, איני תמים זו טיפה בים, אבל את הזעת עבורן ואני בעדך בלי שום פיקפוק ובלי חשבונות , רק למען הנושא החשוב הזה שאגב כבר ציינתי בפוסט נפרד ששנים אני בכל מיני הזדמנויות כעסתי על העניין הזה, תמיד זה הפליא אותי , לא יכולתי להבין ואו היה לי קשה לקבל שרק בצע כסף עומד מאחורי הסיפור, אולי לו זה מותר , אנחנו הפשוטים טוב שלא נאפשר לו את העניין ואת עשית עבודה מצויינת.
שלפחות ידע שאנחנו יודעים שזה מעשה מתועב.
עוד משהו הקשור לקהילות חברתיות, איני מאמין שאנשים שם כותבים ללא משוא פנים, לכן בחרתי לכתוב את מה שאני רוצה לכתוב פה בישימון הוירטואלי הזה. פה אני ממש בגלות וזה מבחירה.
תודה.
בנימוקים לחסימת הדיון קראתי שהיו ויכוחים שגלשו לשפה נמוכה, אני לא נתקלתי ולו פעם אחת במשפט אחד של איריס שהיה בשפה וולגרית.
לעומת זאת יש שם חבורה שובניסטית שקללה בלי שום תגובה של המנהלת , גברים ואגב גם נשים, אני ולו בגלל התופעה העדרית הזו משתדל לא להיות שם, ולא להתקל בסבלנות הישראלית המוכרת לנו כל כך, מעניין כי אנשים שמזהים עצמם כליברלים נוקטים באיומים ובשפה וולגרית , נכון שהנושא טעון, ונכון שבעל הבמה הוא שוקן , והוא יכול לקבוע את הכללים כי המקום פרטי, אבל איני מבין למה קללו את הכותבת איריס.
ויש שם הרבה אלימות מילולית שהופנתה כלפיה בדיון.
זה קשה לא להיגרר לאלימות מילולית שאכן ביטוייה רבים בקפה.
הביטוי האלים ביותר בעיני הוא השתקה, צנזורה, חסימה.
אני נשארת בקפה ופועל מתוכו, כי אני מאמינה שבשביל להשפיע על השיח הציבורי אני צריכה לשוחח עם הציבור. במיוחד לאור העובדה שאני חלק מהציבור.