מכיוון שאיני מומחה בנושא ואני בעצם ב תחילת מסע להבנה אישית בעיקר של האמנות הסינית או אולי אמנות המיזרח שעולה כפורחת עכשיו, וכבר נתקלתי בעבודות או במקרים בהם אני קורא עבודה בעין מערבית, ומפרש אותה לפי הידע שלי המוגבל יש לומר , ואיני מודע כמו שהבנתי בדיעבד כי המסד של העבודה מקורו בבודהיזם ויותר מכך יש כללי אסתטיקה מנוסחים של הזן שמקורו אסייתי הודי, סיני ויפני , איני יכול שלא להתחיל במלאכת הלימוד.
אני מבקש סליחה אם טעיתי , לאמר אם ראיתי עבודה כמערבית בעוד שהיא אינה כזו, למען הדגש על הבלבול, מקובל לחשוב שאמנות סין הנוכחית בהכללה גסה מנסה להטמיע בקרבה את אמנות הפלסטית המערבית, אפילו יש טענה של חיקוי, לעיתים זול , בנאלי ורדוד.
אף שנכון שקמו בתי ספר לאמנות שמלמדים בחלקם ואו ברובם את שיטת הלימוד האקדמית המערבית של העת המודרנית שכאילו יש מצב של חזרה אחורה כמאה או מאתיים שנה , הרי שזו רק הצעה אחת , אפשרות אחת להסבר.
בישראל היתה תקופת איקו השיר המתומצת היפני , הנשען על כללים קשוחים וכללי פילוסופיה אסתטיים , נראה כי המינמליזם בעצמו הוא חלק מתרבות אסתטית פילוסופית.
למען ולו במידת האפשר אוכל להבינה עלי ללמוד את הכללים , אולי בעזרתם הרבה עבודות תוכלנה להקרא גם מנקודת מבט שאינה רק מערבית.
מתוך ויקיפדיה-
זן והתרבות המערבית
מאז שנות השלושים בבריטניה, ולפחות מאז תנועת הביט בשנות החמישים בארצות הברית, המערב מגלה התעניינות גוברת בזן.
באירופה, לאקספרסיוניזם ולדאדא באמנות יש הרבה מן המשותף עם הזן והקואנים. הסוריאליסט הצרפתי המוקדם רנה דאומל תירגם את ד. ט. סוזוקי, וכן טקטסים בודהיסטיים אחרים מסנסקריט.
ספרו של איוגן הריגל "זן ואמנות הקשתות/הקשת" תיאר את ההכשרה שלו באמנות הלחימה קיודו, המשויכת לזן היפני. ספר זה נתן השראה למאמיני זן רבים.
לפילוסוף הבריטי-אמריקאי אלאן ווטס היה עניין אישי בזן, והוא כתב והרצה רבות עליו. הוא היה מעוניין בו כמכשיר לשינוי מיסטי של התודעה, וגם כדוגמה לצורת חיים לא-מערבית ולא-נוצרית שפיתחה אמנויות פרקטיות ונעלות גם יחד.
'בטלני הזן' (בטלני הדהרמה), רומאן מעת ג'ק קרואק שפורסם ב-1959, נתן לקוראיו מבט על איך התעניינות בבודהיזם וזן שינתה את חייהם של קבוצה קטנה של צעירים אמריקאיים.[1] הספר היה מבוסס על אירועים אמיתיים, שאירעו בזמן שגארי סניידר (הקרוי בסיפור "ג'אפי ריידר") למד זן באופן פורמלי במנזרים יפניים בין 1956 ל־1968.
צעירים רבים בדור הביט והיפים בשנות ה-60 וה-70 לא הבינו כראוי את המטרות והשיטות של הזן. בעוד שהמלומד ד. ט. סוזוקי הדגיש בזן ערכים כמו צניעות, עבודה, שירות, תפילה, הודאה, ומדיטציה, תת-התרבות ההיפית לעתים התמקדה במצבי התודעה עצמם. אמן הזן היפני זנקיי שיבייאמה אמר: "ייתכן כי האפקט שישנם לסמים מסוימים דומה בצורה שטחית להיבטים מסוימים של הזן… אך כאשר ההשפעה של הסם חולפת, החוייה הפסיכולוגית שהאדם עובר גם היא חולפת ונחלשת, ואינה נותרת כעובדה ממשית".
הספר "זן ואומנות אחזקת האופנוע", מאת רוברט מ. פירסיג, היה רב-מכר בשנת 1974, אך הוא אינו עוסק באופן גלוי בזן, אלא ברעיונות מטפיזיים של "איכות" מנקודת המבט של הדמות הראשית.פירסיג השתתף במרכז הזן במינסוטה בזמן כתיבת הספר. פירסיג מסביר בספר כי למרות כותרתו "אין לקשור בין הספר לבין המידע הממשי הרב שמתייחס לזן בודהיזם אורתודוקסי-ס"צ.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%99%D7%96%D7%9D
מוכרת ההשפעה על העבודה של ואן גוך, מקור החיבור יכול להיות השאיפה לפשטות , חלקה מעובד מתוך הפילוסופיה , אבל ספק אם ואן גוך השקיע בה מחשבה או למד את דרך הזן , הוא הבין את הכמיהה לפשטות את הרצון לניקוי התיאור מכל מיני הבלים ולהפשטה , קווי האנרגיה שלו והרצון לפשטות היו עזר ומצפן הם שחיברו אותו למראה מקום "זני" לא לימוד והשקעה אמתיים.
זן בודהיזם או ביפנית צ'אן .
http://www.ciolek.com/WWWVL-Zen.html
בעיה בפני עצמה היא התרגום, כל תורת הזן קשה להסבר ולא מפני הסוד והרצון למיסתורין, להבדיל מהדתות המערביות מיזרחיות המוכרות דרך העבודה דורשת "הבנה" שאינה מילולית , או שאינה קשורה רק ביכולת שכלית אלא במהות שונה.
Zen Buddhism And Its Relationship
to Elements of Eastern And Western Arts
Fredric Lieberman
http://arts.ucsc.edu/faculty/lieberman/zen.html
Zen Aesthetic Principle—Kanso
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה