הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

שניים מהכיתה שלי כבר לא בחיים, אחד נהרג בתאונת דרכים, השני כך התבשרתי היום מת בעקבות מחלה באופן פתאומי.

 נתקתי עצמי לפני שנים מהם.

אפשר לומר שפחות או יותר כולנו יצאנו מוצלחים אני לא שייך למקוללים לפחות לא קבוצת היחוס שלי, אחד טייס, ואביו אפילו טען נגדי שנתקתי ממנו כאילו הילדות שלנו יכולה היתה להישמר, אבל זה האבא , והאביו היה איש תמים.

יש שם מנכ"ל של חברה בינלאומית ומנכ"ל משרד ממשלתי חשוב , נו סביבה בורגנית חמודה.

אחי היה בפגישת מחזור, ודיווח לי ששאלו עלי,ושאני מתבקש לחדש את הקשר, מה שלא יקרה , אחי מאד שונה ממני בקטע הזה אני חש בתחושות עזות שנים בזרמים תת הכרתיים שמשהו שעליו גדלנו שאני לא יכול עדיין להגדירו היה מלאכת רמיה , כי מישהו חינך אותנו לעשות מה שאני כיום קורא רע מאד, כמשהו שמסמן ריקבון.

זה אולי התחיל עם היחס לנצולי השואה, ועוד מכלול דברים, אבל הניתוק אז היה שונה, נבע מהרגשת שוני, ברוב המקרים בלתי מנומקת , הרגשה שאיני יכול לדבר בגובה העיניים עם אנשים כאלו , שהם לא מתקשרים עימי על בסיס שאני יכול לבטוח בהם.

אבל כנראה יש בלב איזשהי פינה חמה שמתמוגגת מנוסטלגיה, אצלי לא, אני מתמלא קבס כשמנסים ללחוץ לי על הנקודה הזו, זו לא אפשרות קיימת.

היו תקופות שכל מיני אנשים התקשרו לא עוד.

לפני כשנה וחצי הכרתי מישהי שסיפרה לי על מישהי שמתה , או התאבדה, איני בטוח , היא סבלה מאד, גם עסקה בציור, לא הצלחה גדולה, אבל היא נבלעה בסביבה קרתנית, לא מצליחה להחלץ ולצוף , ממשפחה עניה , עזרה לחתולים ולאנשים ונעזבה, היא גם מסתבר היתה חלק מחברי הילדות של אח שלי, וכאשר הזכירו לי אותה השם נשמע לי מוכר, אפילו כתבתי על זה, בסה"כ לא נראה לי שהייתי מצליח להתחבר לסביבה שם, זה אולי לא נכון אבל ככה התרשמתי, בדיעבד קראתי על החבורה שם, היא היתה חבורה חובננית מידי, אבל זה הכל שייך לעבר.

חבר אחד מת במלחמה , אבל הוא לא היה מהכתה רק מהתנועה.

poops