הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מין עייפות נפלה עלי, לא זאת בלבד שאיני טורח לקחת ולו במעט רצינות את ניהול הבלוג, מה גם שלא הייתי רציני מעולם, אין לי כוח לערוך ולנהל, ובמעט הזמן שאין לי אני כותב מהמותן והולך הלאה.

מעולם בהיותי ילד או נער לא כתבתי יומן אישי, אולי כשהתחלתי לכתוב בנערותי כתבתי כל מיני דברים, אבל לא בשיטתיות ולא בסדר כרונולוגי, גם כאן לא.

אבל התמדתי כאן, לפעמים אני קורא בעיקר כשאני מסתכל במה שמעט הקוראים שלי מתעניינים, ונתקל ברשימה מהעבר, לא תמיד אני מסכים עם עצמי, אבל אני נזכר מה גרם לי לכתוב מה שכתבתי, והנה זה עולה לנגדי היומנאות הזו שיש בה איזשהו ראי פנימי.

אבל עכשיו אני כל כך עייף, שלא בא לי לכתוב שום דבר, למעט פה ושם משהו אקטואלי וגם במידה.

איני יכול להסביר את העייפות היא לא נובעת ממשהו פיזי דווקא כאן התיפקוד סביר ויותר מכך, אבל אני לאה מכל מה שמסביב, מהכרה ששום דבר טוב לא עומד להתרחש בטווח הנראה לעין.

אז הנה אני מתפלל בקול או בכתב רם, הלוואי שמשהו כבר יעיר אותי משנת החורף המנומנמת הזו.