הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

כמה תהיות: נתחיל עם המשטרה עצמה, כזכור לנו לפני כמה זמן התפרסם שאיש בכיר מאוד במשטרה הטריד שוטרות, התנה את קידומן ביחסי מין, ועוד התגלה שאשתו היא שוטרת גם בכירה ביחידה שחוקרת שוטרים. עד היום כתב אישום לא יצא מזה, למרות שלל העדויות.
אנחנו לעיתים שומעים על נשים קורבנות לאונס, שעברו חקירה במשטרה, ומשום מה טוענות שבוצע בהן אונס נוסף. בכל התהליך הזה של משטרה, פרקליטות ותקשורת יש בעיה, הבעיה היא שגם יש איזשהי הערכה לעבריין, לתוקפן, לזה שיש לו "אומץ" להיות מה שהוא, בניגוד למה שחושבים הרבה אנשים נאמר כך מעריכים אדם כמו עמנואל רוזן, הוא לא סתם שנים התנהל כך במקום שהוא לכאורה אורים ותומים. הם מעריכים אפילו את "ההצלחות" שלו, עד לא מזמן הוא היה במקום מואר למרות הידע האחר עליו, ידע ששנים ידעו, ידעו ושתקו.

המשטרה אינה משדרת יכולת להפוך הליך כואב למשהו שלפחות יגן על הקורבן, המשטרה וההליך עצמו ממשיכים לקרבן את הקורבן, הם מין שלוחה של המעשה שרוצים לשכוח ולהדחיק, מי רוצה לחטט בפצעים ישנים ולחשוף את עצמו בחולשתו, אבל זו התקווה של זה שעשה מה שעשה, שהפחד הזה ימנע תלונה, לרוב הפחד הזה מצליח אכן למנוע תלונה.

***

בבחירות האחרונות נכנסו לא מעט עיתונאים לכנסת, אם איני טועה במיוחד הנהירה הגדולה הייתה לפלגת האבודה, מעניין להתעניין כמה מאותם עיתונאים, אולי עיתונאיות ידעו ושתקו נוכח מעללי העמנואל – גם הלפיד ידע? הרי הוא הגיש בערוץ 2 ושם הזהירו ואף פטרו את עמנואל ככה מספרים לנו בדיעבד, כולם ידעו כמה ידעו זה כבר עניין אחר, האם למשל מיקי רוזנטל ידע, אבל הוא הרי היה עסוק בלהסתיר את המרתף, לחסוך כמה מאות שקלים בחודש במשך עשרים שנה, זו מיומנות שרק מעטים ניחנים בה, מעניין לדעת עוד איזה דברים התיקשורת מונעת מאיתנו, למה הם משתהים שם? אולי לרגע בו המידע יהיה סחורה שאפשר להפיק ממנה תועלת אישית. הרגשה של החמצה ואכזבה, סוג של עצבות, לא רק על הקורבנות, על החברה שלנו, שבוחרת את הפחדנים או את שורת הפחדנים בתור התיקווה, תיקווה שלא תמומש לעולם.

אבל כשאנחנו ניזכרים במשה דיין בתהילים זייגר ובדנקנר שהסתלק מאיתנו לאחרונה החבר של אולמרט, אז כאשר כל אלה מול, מה כבר נשאר לצפות מהם, מהן, אולי זה מיותר. הם לא כלבי שמירה של הדמוקרטיה, הם כלבים ששומרים על הקריירה המחורבנת שלהם מכל משמר.