מדי פעם ניעור השיח על סלקציה וההדרת ערבים, מכל מיני תחומים בחברה בישראל, ממגורים, מישובים מסויימים, מעבודה, מכל התחומים של חיינו.
ערבים להזכיר הם אזרחי הארץ הזו, כמוני, כמוך.
באופן קבוע לא מוזכר הקיבוץ כערש ההדרה כערש הסלקציה, כותבים הרבה על המובן מאליו, על גפסו בנצרת עילית שתואר כ-גזען, כי אינו רוצה שבעירו יחיו ערבים. כאילו שבקיבוצים יש ערבים, כאילו השכן של שולה אלוני בכפר שמריהו הוא מוחמד. למה לגפסו יותר קל להטיף מוסר?
ככה מרמים אותנו וחוזרים ומרמים, הקלות הבלתי נסבלת בה האמת עוברת תהליך של הלבנה ושל חיטוי ומוגשת אחרי שהוסרו ונוכשו ממנה כל אותם הדברים שהם קשים לתיאור או בלתי-רצויים לשיח הצבוע והמכור מראש, למשל שהקיבוץ הוא ערש הגזענות בישראל, אפילו לא מוזכר חוק וועדות קבלה האפרטהיידי.
על מי המוסר היחסי הזה מצליח לעבוד? דווקא על ה"אליטות" אלה שחושבים שמה שמותר ליופיטר אסור לשור. אלה שמטיפים מוסר למסכנים משכונות הדרום בת"א שקיבלו משלוחה של אלפי מסתננים שעליהם שומרים אלה שלא מוכנים לגור בצוותא אפילו עם ערבים ובטח שלא מסתננים.
הנה דוגמה אחת מיני רבות הכתיבה נקראת אותנטית, כנה, כמעט נדרשת המילה אמת, אבל זו כתיבה לא ממש כזו זו לא כתיבת אמת, במקרה הזה כמו במקרים אחרים; אפילו ערבים משכילים בני הארץ לא יזכירו את הקיבוץ כדוגמה, הרי יש להם חברים מהמיליה שאולי נולדו בקיבוץ, אולי יש שכן מוכר, ערבים לא מהדשא ולא בית ליד בית, לא באותו הבית, אלא מעבר לגבעה, והבן של השכן היה בא לעבוד אצלם, ממש אידיליה פסטורלית.
אצל משגב לפחות המילה קיבוצים מופיעה, אבל בדוחק, בלי דין וחשבון אמיתי את ההטפה הוא עדיין שומר לגפסו, לא לאבא שלו, לא לחבריו ולמשפחתו. ושוב גפסו משמש כמו במקרה של השכונות שלא מוכנות לגור עם מסתננים כמי שראוי להטפה, והוא לפחות אומר את דבריו בגלוי, מתי שמעתם בפעם האחרונה דמות מוכרת שגדלה בקיבוץ שואלת, איפה הערבים? את גבסו לא חינכו על אידיאולוגיה שיוויונית על אחוות עמים, הם גדלו בה, ולכן אין בדשא שלהם ערבים, וגם מהשיח הערבים מודחקים החוצה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה