לכל צבא יש מורשת גם לנו יש, אנחנו דוגלים בשלום, אפילו עכשיו, כאשר הכל השתנה, המדינה הפלסטינית מפוצלת, כיום יש מדינה בפני עצמה בעזה, מדינת חמאס. זה לא היה אז כשהמורשת נהגתה.
האם זה השפיע במשהו על המחוייבות שלנו למורשת?
היש בשינוי דרסטי ככול שניתן לתאר כדי לשנות את המורשת, אפילו שלפחות לעת עתה יש במיוחד בעזה מצב בלתי ניתן לפתרון. אין מדובר במציאות שהייתה כאן כאשר המורשת הפכה לבון טון.
אולי לפחות עלינו להמתין, יש הרי מציאות, היא לא מתואמת ברגע זה עם המורשת.
בכלל נראה שהליכה בתלמים שנהגו בעבר בנחישות בלי לשים לב לתמורות שעברו ולמציאות המשתנה היא עניין לא ראציונלי במידה מסויימת לפחות.
כתיבת תגובה