בשתי הזדמנויות הזדמן לנו להבין עד-כמה רודפי שלום הם השמאל ציונים.
התחיל במלאכה בוז'י שלאחר הפגישה עם אבו מאזן הצהיר שהוא בוז'י פי-כמה יותר רדקלי ביחסו לטרור מביבי הסמן הימני כביכול. בוז'י למעשה אמר שאצלו הפלסטינים ישלמו בדמים רבים, והוא גרוע שבעתיים מביבי.
בעניין זה הוא ניהל קרב אגרופים עם כהן השמאל הבלתי מוכתר גדעון לוי. מלחמה יוקדת ניצתה בניהם אללי שאני מסכים עם גדעון ולא עם בוזיון.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2713459
לא אחר אחריו להגיע עוד שמאל ציוני וגיבור מר אהוד ברק, הוא מודיע שכל הימנמנים שפנים ולא רוצים מלחמה עם אירן, כמו שהוא שמאל ציוני, איש התנועה האובדת, רודף שלום, מחפש מלחמה עם אירן. הוא לא כמו ביבי, מלחמות ודם זו התמחות שלו.
אשר על כן שואל הכותב בבלוג זה, מי רודף שלום?
איך זה שתמיד השמאל רודף מלחמות, סליחה זה לא שמאל זה שמאל ציונות.
בשולי הדברים נציין שבוז'י רימה וחיפה על העבריין ברק בעניין העמותות, הם חתרו יחד תחת שלטון החוק, ובוז'י אפילו שמר על זכות השתיקה, מסתבר ששתיקה אינה הצד החזק של בוז'י ובטח לא של אדונו לשעבר ברק, כשמדובר בפלילים שניהם שותקים, אבל כשמדובר בהסתה למלחמות עקובות מדם שניהם מתלהמים מתחת לכל מיקרופון.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
