הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

חוק הלאום במלאו: https://www.israelhayom.co.il/article/573919

מגילת העצמאות: http://main.knesset.gov.il/About/Occasion/Pages/IndDeclaration.aspx

ייתכן שלא היה קם חוק הלאום אלמלא פתרון שתי המדינות, משנאמר שיש שתי מדינות , אחת פלסטין ללא יהודים, ללא זכות ולו אלמנטרית כלפי המורשת היהודית והיהודים. ומאידך מדינה שהערבים מתנגדים לקבלתה כיהודית, או כבית לאומי ליהודים אף על פי שזו הגדרתה לפי האו"ם והנה הפרק המתייחס לכך מתוך מגילת העצמאות:

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.  ס.צ

אלמלא הפלסטינים שוללים את זכות ההגדרה של היהודים לא היה נולד חוק הלאום שהוא בעיקר הצהרתי. למעט קביעות של הסמלים והברור מאליו אין צורך בו בחוק הלאום. אבל הערבים דחו ודוחים כל זכות שניתנה לעם היהודי ובעיקר את זכות ההגדרה העצמית.

כתומך נלהב בעבר בפתרון שתי המדינות, היה ברור שלא ניתן להטיל ספק בהגדרתה של מדינת ישראל. אולם ברם השמאל הבורגני שינה פניו וביחד עם גורמים נוספים וכמובן הסתה בלתי נפסקת של פלסטינים שחלקם בעלי השקפה ניאו נאצית מובהקת, הם נטלו לעצמם את כל הזכויות ושללו את הזכות להגדרה עצמית שעליה חתם מאיר וילנר מהמפלגה הקומוניסטית במגילת העצמאות.

חוק הלאום מיותר, ברם הערבים כולל מנהיג המשותפת איימן עודה מתנגדים לפתרון שתי המדינות, זאחלקה לא לחינם פירסם את דגל פלסטין עוטף את כל ארץ ישראל. מה שהיה מקובל על מאיר וילנר וחבריה הערבים של המפלגה הקומוניסטית בהקמת המדינה, לא מקובל יותר כקו רשמי ע"י ערביי ישראל לפי נציגיהם, ומשכך, נולד חוק הלאום.

אין צורך לומר ולהזכיר שמיד לאחר מגילת העצמאות והקמת המדינה, השמאל הבורגני ממפא"י ודרך מפ"ם האב הרוחני של מר"ץ דהיום, כוננו משטר צבאי במשך 18 שנה עד 1966 – על ערביי ישראל גם טבח כפר קאסם נולד בצוך המדינה שבה שלט השמאל ללא עירעור, רק לוי אשכול ביטל את השלטון הצבאי בשנת 1966 לו התנגד מנחם בגין ה"פאשיסט"  – בגין מחירות הימני התנגד והיה קול מובהק נגד השלטון הצבאי של השמאל דאז. כל השמאל לא יצא לא בהמוניו – אז ולא דרך אנשי רוח נגד הפאשיזם הבנגוריוני והשלטון הצבאי על ערבים, רק בגין ומיעוט מהשמאל הרדיקלי התנגד לשלטון הצבאי.

חלק מהותי מערביי פלסטין דוגל כיום בהכחדתה של ישראל והשמדת היהודים. זה לא נעשה בסתר, זה הקו הרשמי של תנועת החאמס. חלק מהתכנים הפאשיסטים והניאו נאצים שבהם דוגל החאמס, היינו תמיכה בהשמדה המונית של ציבור שכיום מוגדר כיהודי או ציוני, זה הצד השני של חוק הלאום. לא רק בחמאס גם בתנועה האיסלמית הערבית בתוך ישראל.

חוק אומלל שמציג מציאות אומללה, של ערבים ויהודים שנכנעים לקול החשוך והלאומני. הימין לא יכול היה להבליג, והשמאל נכנע להצהרות הבלתי מתפשרות ולדרישות פלסטיניות חסרות מידה של שוויון כלשהו, מי שמדבר על חוסר שוויון אדרבא ימצא ולו יסוד אחד של שוויון בחברה הערבית כלפי עצמה וכלפי שכניה היינו היהודים. החברה הערבית פנימית היא חברה שסועה, מה שהתחולל בסוריה ורצח העם שם בתמיכה ערבית, כולל תמיכתו של איימן עודה, הם הביטוי לניאו פאשיזם  ואפילו ניאו נאציות פנימית איזו צביעות לדרוש שוויון ולתמוך בג'נוסייד של משטר אסד באותה חלקלקות לשונית ברהיטות כבדה. ככה נולד חוק הלאום. אי אפשר להתכחש למה שעובר על העולם הערבי ולהתעלם מניסיונות ההשתלטות האירניים על האיזור שבקול ברור קוראים לחיסול המדינה היהודית.

אם הפלסטינים היו מקבלים את ההצעה הנדיבה של אולמרט, וברק, ספק אם הימין היה בשלטון, ובטח שלא היה נולד חוק הלאום. החוק הוא תגובה כנגד הניסיון של הפלסטינים למחוק לא רק את הצהרת בלפור אלא את החלטת החלוקה של האו"ם. אין מנהיג פלסטיני שמוכן לוותר על זכות השיבה, אותה זכות שמחסלת את המדינה היהודית החוקית לפי החלטות בינלאומיות.

הבעיה של השמאל הבורגני שהוא לא מציג ולו את עמדת מאיר וילנר, השמאל הבורגני נחוש להתאבד.

משכך ניתן לומר שהפתרון של שתי המדינות הוליד את חוק הלאום. והשינוי הפנימי הערבי שאין להתכחש לו. או השכונה בה אנחנו חיים.

יש כרגע הסתה של שמאל בורגנים שנכנעים לנטיה האלימה של הפלסטינים, השמאל שדגל בפתרון שתי המדינות, למעשה נסוג לעבר מדינה אחת, פלסטין מהים עד הנהר. איני יכול להיות חלק מכך – מדובר בעדר ששועט לעבר התאבדות קולקטיבית, לא אתמוך בחוק לאום כלשהו, אבל בטח שאין לי מקום בשמאל שנכנע לאלימות ניאו נאצית שכרגע שולטת ברחוב הערבי. והיא חלק מהשכונה ומהחוקים שהם חלק מהמציאות הנוכחית, הלוואי ולא כך היו פני הדברים.

ההבדל בין מאיר וילנר, והשמאל של הקמת המדינה ובין איימן עודה מאותה מפלגה מדבר בשם עצמו.

מאיר וילנר חתם בשם המפלגה הקומוניסטית על מגילת העצמאות. מי שמנהיג את אותה מפלגה  כיום, לא היה חותם על מגילת העצמאות או מקבל את החלטת האו"ם על חלוקה.