הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

פעם זה היה תמהוני, ואז הגיעה אוסלו, הניסיון האחרון, לבצע חלוקה, זה היה ניסיון שנגמר בטבח המוני, אלפים מתו, ערבים ויהודים, משפחות שלמות. אגב להם אין פנים ואין שמות איש מלבד המשפחות לא סובל את מותם, את אלפי הפצועים, לא מזכירים אותם, הם כמעט נמחקו.

נתניהו עולה לשלטון בדרך ברק מחליף אותו לפרק קצר, נותן הכל לעראפת, שבתמורה פותח באינתיפאדה השנייה, עוד אלפים מתו. היה גם שרון שיוצא מעזה, ההתנתקות, חינגה של השמאל, ואז חטפנו מטח של טילים. הם אומרים לנו בגלוי, לא רוצים אותכם כאן, הם אלה הפלסטינים. שיותר ויותר אנשים בעולם הערבי מבינים שאולי התמיכה בפלסטינים יצרה מפלצת.

ולאט לאט הבנו, הם לא רוצים שלום, אני הייתי מאמין של הפיוס ההיסטורי, הסתובבתי בכפרים, לרוב ראיתי את פריחת הכהניזם האיסלמיסטי, עד שאפילו חד"ש התחילה לדבר כמפלגה איסלמיסטית.

אני יהודי חילוני, לא באתי לעולם כדי לחיות תחת כנפי השכינה של מדינה איסלמית. אמרתי שלום לשמאל.

מאז ביבי עשה רבות בכלכלה, בחברה, בביטחון ואפילו ביחסי החוץ, ישראל מחוזרת ע"י העולם הערבי המתון, סעודיה ומצרים, ועוד, בלוגרים מארצות ערב משבחים את נתניהו. זה לא קרה לרבין, ולא לפרס (המזרח התיכון החדש) זה קורה בזמנו של נתניהו בגלוי, מי היה מאמין?

כרגע אין איש ראוי ממנו להיות ראש ממשלה. אני לא ימני ולא אהיה, אבל לעיתים אין ברירה. צריך להכיר במציאות.