הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

"אני רוצה להכניס מצלמות לבתי המשפט. שהדיונים יהיו פומביים כמו בכנסת. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. זה תיקון גדול שקוֹדמתי בתפקיד לא חשבה עליו, כי היא לא חיה את השטח. מהלך כזה יתרום דרמטית לצדק, או לפחות למראית פני הצדק. כשהשופטים ידעו שצופים בהם, הם יתנהגו בהתאם".

https://www.makorrishon.co.il/news/174811/

הלוואי ותצלח דרכו הוא כל כך צודק.

מניסיון אישי: תבעתי מעסיק, הייתי ראש וועד, הצלחנו להקים וועד והמעסיק דאג לפטר אותי, הופעתי לבד כי האיגוד המקצועי שם לי ולחברי רגליים, ללא ייצוג. השופטת ראתה אותי לבד וצעקה, עלי כי הרגיז אותה היומרה, אפילו שלא הייתה לי ברירה ואין חובת יצוג בבתי דין לעבודה. צווחות אין קץ, כמו בריונית בשוק, כמעט התפלצתי, לא האמנתי שכך מתנהגת שופטת. עשיתי מאותו רגעי צעד קריטי, הודעתי לאיגוד שאם לא אקבל ייצוג, אני אתבע את האיגוד ואספר במדיה ובתקשורת מה הם עוללו לי ולחברי.

ראש האיגוד איש די מוכר, איים עלי בתביעת דיבה, אבל למחרת, חזר אלי עו"ד בכיר מטעם האיגוד, והודיע שמינו לי עורכת דין, כמובן הייצוג היה מקרטע, בדיון הראשון אצל השופטת הצווחנית, היא פתאום החלה לצווח על עורכת הדין, ואפילו סיננה; היה עדיף למרשך להישאר ללא ייצוג. ככה בלי קריצה בגסות רוח.

סופו של דבר זכיתי במשפט, לא כל מה שרציתי, אבל האיומים עלי הוסרו – חלקית זכיתי בתביעה וקבלתי פיצוי כספי, בדרך מונתה לי עורכת דין אחרת. קבלתי ייצוג על קביים, למדתי שני דברים:

א. מערכת המשפט חולה, לא ייתכן שאין שקיפות בדיונים הפורטוקולים עוותו כולם ע"י אותה שופטת. כדי שאקבל את גירסתה פעם אחת איימה עלי ועל הצד שכנגד שאם לא נקבל את דעתה היא תשית עלי ועל מי שתבעתי פי עשר מעלות התביעה המקורית, סכום מצמית לאיש כמוני. לא הייתה לי ברירה, האיום הזה לא הופיע כלל בפרוטוקול, היא כתבה כך : שני הצדדים הסכימו… לא דובים ולא יער, פשוט באופן בריוני היא סתמה לנו את הפה. אף אחד לא שש להיכנס בה, עורכי הדין כולם מכירים את התופעה, שאלתי עליה. היא לא שופטת שלא מכירה את החוק, ההיפך אבל הסגנון שלה פשוט לא ייאמן, וגם הפרוטוקולים אינם אותנטים.

ובלי קשר:

מי שמאמין שאיגוד מקצועי דואג לעובדים, טועה טעות מרה, הוא דואג לעצמו, לחשבונות הבנק של בכיריו ולעולם לא לעובדים במיוחד לא מוחלשים.