ב-1973 הייתי נער. פרצה מלחמת יום כיפור בדיוק כשאני בבית חולים. בבית חולים בניתוח ברגל שנקבע עוד לפני המלחמה, בעיה שהייתה לי ברגל כתוצאה ממשחק כדורגל בו לא הצטיינתי. הניתוח נקבע בבית חולים פרטי בחיפה – שם הרופא שניתח אותי היה מנתח את הפציינטים שלו הוא היה רופא מאד אהוב עלי היה מרתק לשמוע אותו הוא הזכיר לי רופא קלאסי, היה מתורבת עם הדרת פנים תמיד רגיש ומדבר בהגינות, אימי סיפרה שהוא חי לא רחוק ממנה בצ'כוסלובקיה של לפני מלחמת העולם השנייה. אחרי הניתוח והאישפוז, היה לי לעוד שבועות גבס ברגל. זו הייתה תקופה שלאחר המלחמה. כשיצאתי מהבית, לא פעם עצרה מכונית בלי שאבקש והנהג שאלה לאן אני צריך. חשבו שאני פצוע מהמלחמה.
כשהייתי עולה לאוטובוס, היו קמים לתת לי מקום ישיבה מיד בעליה.
אחרי הניתוח הייתי מאד מאוכזב, כי הגוף שלי היה כבר לא מושלם בעיני. עם פגם קטן. זה היה בתקופה בה הייתי נער שמחכה לגיוס לצבא, האכזבה שאני לא מושלם ולא אעשה מה שרציתי ליוותה אותי תקופה ארוכה. מצד שני שעורי התעמלות שהיו שנואים עלי בתיכון, היה לי עכשיו תירוץ שבעזרתו חמקתי מהם.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
