כחייל חטפתי אבנים בשרותי במילואים בעיקר בפלוגה בה שרתתי באינתיפאדה הראשונה, היו לי חוויות גם בעזה, בה קבלתי כמו חברי אבנים ביום בו הגיעה השיירה של עראפת בזמן אוסלו, האבנים היו ניגוד מדאיג לשלום ולהרגשת האופוריה של הימים אז, שהנה עומד לפרוץ שלום. במקום שלום קבלנו טרור, האבנים היו רק סימן. אבל איש ואני זוכר בפלוגה שהייתה עם רוב שמאלני, לא דיבר סרה, לא אמר משהו דומה למה שמרשה לעצמו כתב כמו ברק רביד, אוטואנטישמי שרק מחכה לאבנים שייזרקו על חיילי צה"ל. ע"י מטורפי הגבעות כמה נערים שרוסנו אפילו ע"י הישוב עצמו.
אני לא זוכר ולו פעם אחת, שאחרי שחטפתי אני וחברי אבנים לפעמים יותר, עם סיכון חיים, מפלסטינים, מישהו מחיילי הימין בפלוגה הרשה לעצמו לדבר בצורה בה רביד מדבר.
ככה נראה דף הטוויטר שלו, שנאה, רק שנאה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
