אמנות פלסטית | הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי

Archive for the ‘אמנות פלסטית’ Category

מלחמת חורמה באניש קפור הרקע פיגמנט בלתי חדיר לאור Vantablack

Posted in Blogroll, אמנות פלסטית, ויזואל on אוגוסט 7, 2019| Leave a Comment »

A security guard ensures Anish Kapoor does not visit Stuart Sempleâs ArtShop. Photo courtesy ArtShop. — A security guard ensures Anish Kapoor does not visit Stuart Semple’s ArtShop. Photo courtesy ArtShop.

]

חנות לחומרי אמנות, הציבה שומר בכניסה שתפקידו למנוע רכישה או קניה של חומרי אמנות מהאמן או ממי שבא לרכוש עבורו.

הרקע למלחמה הזו הוא פטנט שהוציא אניש קפור על צבע Vantablack כמדומני מדובר בסוג מסוים של פיגמנט.

A visitor to the ArtShop signs a document confirming he is not there on behalf of Anish Kapoor. Photo courtesy ArtShop. — מחתימים בכניסה

מהכתבה:

ArtShop, is the latest battleground in the color war between its creator, artist Stuart Semple, and Kapoor that began in 2016, when it was revealed that Kapoor had secured exclusive rights to artistic uses of Vantablack, the blackest synthetic material ever created. The fact that this new material with enormous artistic potential was only available to one artist incensed many in the artistic community, including Semple. In retaliation, he created a paint he dubbed the “Pinkest Pink” and made it available for anyone to buy online—except Anish Kapoor. The terms of purchase for Semple’s pink paint included the caveat:

https://www.artsy.net/news/artsy-editorial-anish-kapoor-banned-rivals-art-store

נעזרנו בויקי כדי להבין מהו אותו חומר או פיגמנט..

מדובר בפיגמנט שבולע כל אור, או בקצרה השחור הכי שחור שיש.

כמובן שהרקע לכעס על קפור הוא שרק לו לפי ה"חוק" יש זכות שימוש בפיגמנט.

כל המלחמה הזו לא מונעת מאניש קפור (ממוצא יהודי שניסה בתחילת דרכו להתקבל ללימודים בבצלאל ונדחה, והפך לאחד מגדולי הפסלים בעולם)*

ובכן אניש קפור ממשיך בדרכו ה"בלעדית" הפעם צבע ורוד..

But that didn’t stop Kapoor from getting his hands on the “Pinkest Pink.” He infamously posted a photo on Instagram of his middle finger dipped in a small pot of Semple’s paint, with the caption “Up yours #pink.”

האם יש משהו יותר אנכרוניסטי מהדבר הזה? קשה שלא להסכים עם אלה שיוצאים נגדו, גם יש לציין שבעולם יצירות שלו עוברות סוג של "וואנדליזם מחאתי" בפועל ובפוסטים ברשת. ככול הידוע הוא מייבא מהעולם המסחרי לאמנות; את ה"בלעדיות" אותו מושג מעשי ותיאורטי, שבו לפירמה יש "בלעדיות" על מוצר שהיא פיתחה וכו, נדמה לי שבעולם המסחרי הבלעדיות מוגבלת בזמן, וייתכן שלא כך במקרה של קפור, בכל מקרה זה מקומם שמשאב כזה אינו נחלת הכלל אינו אוניברסלי, אלא מנוצל רק לטובת אמן מסוים.

Read Full Post »

Le Radeau de la Méduse – תאודור ז'ריקו

Posted in Blogroll, אמנות פלסטית, ויזואל on אוגוסט 2, 2019| Leave a Comment »

סקיצת הכנה לציור..

על הציור מויקי :

בשנת 1816 יצאה הספינה הצרפתית "מדוזה" אל עבר חופי סנגל, בשליחות לואי ה-18, שביקש לשקם את ההיאחזות הצרפתית באזור. כשהייתה מול חופיה המערביים של אפריקה, עלתה הספינה על שרטון. הקברניט החליט לנטוש את הספינה, אך מכיוון שהיו רק שש סירות הצלה, בנו אנשיו רפסודה בשביל שאר הנוסעים. לאחר שראו כי גרירת הרפסודה אינה אפשרית, חתכו אנשי הצוות בסירות ההצלה את חבלי הגרירה והפקירו את הרפסודה לגורלה. בעוד שעל סירות ההצלה עלו הקצינים ובני המעמד הגבוה, הועלו לרפסודה פועלים, חיילים ומלחים פשוטים ולא ניתנה לה כמעט אספקה, פרט ליין וביסקוויטים בכמות בלתי מספקת.

המצב ברפסודה הלך והחמיר במהירות. בלילה הראשון התאבדו או מתו 20 מהנוסעים, בלילה השני שתו החיילים והמלחים, שהיו בטוחים במותם הקרב, לשוכרה. חלק מהחיילים, ששירתו עוד בצבא נפוליאון בונפרטה, לפני שיבת המונרכיה, ביקשו לבצע מרד ועל הרפסודה התחולל קרב דמים. ביום הרביעי החלו הניצולים אוכלים את גופות חבריהם המתים. לאחר שמונה ימים השליכו החזקים שבנוסעים את החלשים והפצועים המיימה. מתוך 150 איש שהיו על הרפסודה ביום טביעת האונייה נותרו 15 בלבד, אשר ניצלו שבוע לאחר מכן.

כאשר נודע סיפורה של רפסודת המדוזה בצרפת התחוללה סערה ציבורית. אל הזעזוע מתיאורי האיבוד המהיר של המוסר האנושי נוספה ביקורת על רקע מעמדי וגזעי. מבקרים חברתיים ראו ברפסודה סמל למדיניות המלוכנית החדשה-ישנה, שהעדיפה להציל את בני המעמדות העליונים ולהפקיר את העניים לגורלם. ס ציטוט

מה היה גרוע יותר בסיפור על רפסודת המדוזה, ההתנהגות האנושית של האנשים על הרפסודה?

או עצם הנטישה של ה"מעמד הגבוה" ? – הקצינים והמעמד הגבוה שהשאירו ללא אוכל את הפשוטים על הרפסודה בעוד הם נמלטים בסירות ההצלה. אפשר ללמוד מהסיפור והציור עצמו על עוד דברים הקשורים במעמדות או באליטות, איך תמיד משאירים (ע"ע תושבי דרום תל אביב) את העניים לבד מול איתני הטבע, או מול מצוקה, ואז פוערים עין צדקנית ומיוסרת כאשר הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים להתאם ליצר ההישרדות החייתי הקיים בנו. מי יותר מוסרי בסיפור, הצדקנים?

אלה שתמיד מטיפים מוסר, כאשר בודקים בציציות, הם מתגלים בדרך כלל תמיד במלוא קלונם.

עוד מציוריו של האמן המעניין הזה, שעשה עבודה על חולי נפש עבור חלוץ רפואת הנפש, ד"ר אטיין ז'אן ז'ורז'ה .

Read Full Post »

פליקס נוסבאום

Posted in Blogroll, אמנות פלסטית, בלוג אמנות, ויזואל on יולי 12, 2019| Leave a Comment »

מויקי

פליקס נוסבאום נולד באוזנבריק, גרמניה. למד ציור בהמבורג, ברלין ורומא. חלק ניכר מיצירותיו עוסק במוראות המלחמה והשמדת היהודים באירופה. במהלך המלחמה ברח לבלגיה בתקווה להינצל מידי הנאצים. בבלגיה המשיך לצייר בזהות מוסתרת במשך כשלוש שנים עד שנתפס בידי הנאצים ונשלח למחנה הריכוז סן סיפריאן בצרפת. ב־1944 נשלח למחנה הריכוז אושוויץ, שם נרצח. העובדה שנוסבאום פעל במסתור, תוך שהוא מותיר את יצירותיו אצל אנשים שונים בתקופה מלאת תהפוכות הקשתה על משימת האיסוף וההערכה. משנשלמה משימת החיפוש והשחזור של יצירותיו של נוסבאום זכתה עבודתו להכרה רחבה. עבודותיו בתקופה שהייתו במחנה סן סיפריאן מצמררות בישירותן ובעומק האימה שהן משקפות .