כתוצאה מכל חקירות ביבי, למדנו שעבריינות היא עניין של הסתכלות, תלויה לא רק בעובדות, בפרשנות, בממונה על הגדרתה כעניין פלילי. הרי מישהו צריך להגדיר אותה כפלילית, ממש מלאכת כישוף.
כמה תיקים פליליים אינם נחקרים? רק כי איזה שוטר החליט שזה לא עניין לציבור, כמה?
ואיזה כוח יש לאיזה שוטר, להחליט מה פלילי ומה לא – רובם בקושי גמרו תיכון, עד כמה זה בכלל במסגרת החוק, אותו חוק שכולנו חייבים בו אבל נאכף בצורה סלקטיבית. כי בראש גוף חקירה יש איזה איזה שוטר מושחת או איש עם יומרה פוליטית, או סתם עושה דברו של עיתונאי. שליח ציבור של אברמוביץ.
אנחנו למדים שהמילה פלילי אינה חלוטה, אינה מדעית, אינה כלום, היא יותר גחמה מאשר פסיקה מנומקת, אפילו מעצר גורלי של אדם נתון בידי שופט או שופטת צינית, שמאשרת לתובע להחליט בשבילה, וזה לא מקרה אחד, זו נורמה.
אז מה זה חוק, ומה פלילי, מי מחליט, אמנון אברמוביץ סחטן באיומים שבכל מדינה היה נאלץ להתמודד עם סחיטה באיומים, פלילית. הוא מחליט, מה מידת היכולת שלו להביא אסון על אדם פוליטי, עד כמה ההחלטה אם לפתוח בחקירה נגועה היא כשלעצמה בפליליות כי אכיפה סלקטיבית חייבת להיות עבירה פלילית, אולי היא הגורם מספר אחד לחוסר אמון במערכת המשפט, ובמשטרה שרבים מראשיה מסתבר עסקו בפלילים בעצמם.
או שופטת שלא מדווחת על פשע ואפילו לא נדרשת לתת את הדין על כך, ולא סתם שופטת, ראשת בגץ לא פחות ולא יותר, יום כיפור של המערכת שמנסים להשתיק, כמה טוב שאפשר להשתלח בביבי? אה.. יש פה בכלל תוקף לאמירה הכי חשובה בדמוקרטיה שכולם שווים בפני החוק?
אנחנו למדים שהמילה פלילי אינה מייצגת שום דבר, היא שרירותית, חמקמקה, ממש סתמית כמו רוב המושגים שאיזה עיתונאי נבוב יודע לנופף בהם בפסקנות כמעט גורפת.
יש בעיה מאוד רצינית במערכת המשפט, היא באחד מרגעי השפל שלה ודווקא בזכות ההתעסקות האובססיבית בביבי משפחתו וילדיו ואשתו לומדים כולם איזה מערכת נפשעת ופלילית זו המערכת שממנה אנשים מאבדים ברגע את חייהם. עד כמה זה שכיח שאדם נאלץ לעמוד מול טיריבונל עיתונאי שמוחץ את חייו, הרי השבוע עד מדינה הודה ששיקר, וכתוצאה מכך, לפחות חלקית שר בישראל איבד את חרותו, מישהו חשב לחקור אותו, שתיקה רועמת, משטרה עלובה כזו?
אולי נהיה קצת צנועים בעיקר העיתונאים. אולי. אולי לא, פלילי זו מילה, כמו הרבה מילים, היא לא יותר ממילה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
