לפני כמה ימים קראתי ברשת וראיתי עבודה של אמן שאיני מכיר, הציור הוא ציור של ילד מצדיע במועל יד, ואז נזכרתי בעבודה של אמן ישראל רועי רוזן שבו בנו מצדיע בעבודת וידאו במועל יד.
כמובן שאיני יודע ואו יכול , ואו רוצה להוכיח פה שום דבר, ולא ממש מעניין אותי ממי לקח, השאיל ואו גנב האמן הזה מזה או ההוא מזה, נראה סביר בהחלט כי האמן הישראלי ראה את העבודה שאני ראיתי , ובכל זאת עבדתו היא שונה, וגם בקונטקסט הישראלי יש בה משמעות אחרת לא כל שכן השימוש בבנו שיוצר "משמעות אחרת" עליה השחיתו די הרבה הסברים.
ובכלל תלמידה של אותו אמן הרי הציגה טקסט לא שלה כשלה, וכל זה חלק מהדיאלקטיקה הפוסט מודרנית , התהיה מהו מקור, אם יש מקור עד כמה מקור יכול להיות "טהור" וראשוני באמת, כמובן שיש, יחסית, כן אף פעם המקור אינו טהור במאת האחוזים, ולכן איני רואה חשיבות מוסרית בעצם העתקה או הפלגיאת הברור. ואפילו אם לא מדובר בפלגיאת הרי מותר לטעון שזה פלגיאת במסגרת הדיון הפתוח על האמנות ובכלל על מקור ואו אפשרויות נרחבות העולות מההקשר הגלוי והמוסתר, בו זמנית , כמובן.
ובכל זאת אני יכול להבין הרגשת "תיסכול" קלילה של אותו אמן שעושים שימוש בעבודה שלו , אפילו שהשימוש שונה, אחר, אבל בכל זאת יש פה משהו שצריך הסבר, בדורות קדומים פחות צינים מהדור הנוכחי לעשות מעשה של ציטוט ללא הבאת המקור נחשב למעשה של הונאה , נאמר כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
לא הגזימו?
אבל המעבר לעת הזו הפוסטמודרנית הוא מעבר של ביטול המקור, המקור הוא כשלעצמו נגוע ולכן אין בעיה לעשות בו שימוש, ובכל זאת אם כך מה טעם לתת בכלל קרדיט הרי את עבודתו של רועי רוזן, בסוף אחרי כל המניפולציות , מישהו הרי נותן קרדיט לרועי רוזן, או בכלל לכל אמן שמשתמש ברעיונות ויזואליים שאינם שלו בחופשיות בלי לתת קרדיט לפחות למי שיצר אותם.
התופעה באמנות פלסטית מוכרת עוד לפני הפילפול הפוסט מודרני הומאז' לפעמים הוא געגועים למקור.
העבודה הזו –
BO BARTLETT Study for Pledge of Allegiance, 2006
http://www.ppowgallery.com/artists/BoBartlett/pledgeofallegiance.html
לעומת זה בקרוב וידויים רועי רוזן ע"ע נעמי שמר וירושלים של זהב.
http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?id=1060&lang=HEB
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
