בנסיעה לגליל באוטובוס טמונות חויות לא מעט למי שהתרגל לנסוע ברכב פרטי ולאחרונה נוסע אם בכלל רק באוטובוסים זו חויה שקשה שלא לאהוב, ולהוקיר.
אתמול נסעתי לבקר את אחי החי בגליל, ישבתי באוטובוס ממתין לנסיעה שעברה חלק לא מעט בגלל אופיו המתון והמאופק של הנהג.
שמתי לב כי נסיעה באוטובוס מושפעת מאד מאופיו של הנהג, ברצותו להעביר אותה חלק ונעים יעשה כן, נסיעה עם נהג עצבני יכולה להיות חויה מערערת.
לידי התישב ילד בערך בגיל שש, ערבי, אימו עמדה כי לא היו מקומות ישיבה, על ברכיו הקטנות היה מונח צעצוע חשמלי שנראה כמו איזשהו עוף אולי תרנגולת שעשתה קולות של קרקור חשמלי סינטטי בליווי אורות כבים ונדלקים, וכן בנענוע מתסיס של בד סנטטי ירוק שנראה כמו נוצות זולות, בליווי קולות שאיימו להחריד את כל יושבי האוטובוס.
לעיתים הילד שר בעברית די רהוטה במבטא קל משפט כאילו לקוח משיר כלשהו "על סוף העולם", ככה כמה פעמים, הילד דיבר עם אימו בערבית ואז נדמה לי הוא שאל אותה מה פשר הביטוי "סוף העולם", והיא שעמדה מעליו הסבירה לו בערבית מהו אותו "סוף עולם" .
בעברית ובערבית.
מיד לאחר ההסבר הוא המשיך להפעיל את העוף המכני ולסירוגין ושר בעברית מתובלת ערבית על "סוף העולם".
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
