הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אולי זה נדמה לי ואולי הפער של הזמן העובר , אבל הזמרים האלה של כוכב נולד נשמעים כאילו הם בניו של רני רהב, הם מפוצלחים, כולם יודעים שהם פה בשביל התהילה ובשביל שהם יהפכו לסלבס, האמנות לא חשובה, כל מצב שיש בו איום, היינו , נניח זמר או זמרת שקצת מותחים ואו מערערים על הקו, על הטעם הקולקטיבי , ומנסים בעוונותיהם להביא משהו "אישי" שונה או להסתכן באיזו אמירה הופכים למשהו דחוי מיידית, מישהו דואג מייד להשמיד אותם כמו בתוכנית ריאלטי, בועט בישבנם.

החוצה מהאי-הורוד של אי-החזירים , ישראל.

כולם מחפשים מישהו שנראה טוב אבל עם ראש של נוכל משהו שיזכיר את רני רהב, שימכור הרבה דיסקים חלולים, נבובים . שיהיה מרוכז בהצלחה נבובה וחלולה ופשטנית עד לאימה צורבת.

איפה במה שתתן צ'אנס למשהו אחר , הקאפטליזם לאחר שהשמיד את האמנות הפלסטית בטעם הקלוקל של אוצרים שמנכסים את האמנות לאירגונים ומתרחקים מהבסיס החברתי , כך גם המוסיקה היא כלי להשכחת המצב הרעוע, אם רק יכלו הרני רהבים הם היו גורמים לכולם ללכת ולקנות משהו תוך כדי האזנה למוסיקה, לא מוסיקה מסוכנת ,רק שהתחת השמן של הרני רהבים ימשיך לתפוח , רק שתרבות הניאו קאפטליזם תשגשג, רק שנזכה לעוד ועוד הסטות מהמצוקות , שנשכח שעושקים אותנו, כולנו זורחים מאושר, שלל כוכבים, אופטימיות שהושגה בכוח כדורים ורודים,סגולים,זהובים,כחלחלים,אדמדמים, כל הזמרים נראים כבוגרי ריטלין , ומעל כולם המטומטם בהתגלמותו – רני רהב.

בלהג המטומטם הכה ישראלי ההקצנה של התרבות הניאו-ישראלית-רהבית .

הייתי רוצה לדעת אם רני רהב המטומטם הוא המרגל שהביאו לכדור הארץ חייזרים , כמה משלמים לו להמשיך ולטמטם את כולם?

ומתי יעלה איזה בן זונה לבמה שיקיא על כל עם ישראל המסואב והסוגד לרני רהביזם בלי בושה.

Read Full Post »

האם זו האהבה להיות כאן , לחשוש ,שלא נוכל לשרוד.

המשורר העברי אולי הכי מבריק מת בחוסר כל, בעליבות דויד אבידן היה לעיתים כה גאה בחייו הוא חי כמו נסיך השירה למרות שבפועל לא הייתה לו ממלכה, ולא חיילים, היו לו אהובות והוא היה החדשן הגדול ביותר של השירה.

פעם עמדתי אחרי דויד אבידן בתור לפאלפל  זה היה בדיזנגוף נדמה לי, הייתי נער מתבגר, הוא היה איש יפה צעיר , חטוב, הוא נראה כה בוטח בעצמו חשבתי אז שככה צריך להראות משורר , כשהוא מת הוא נמצא בדירתו כמו כלב, הייתה בו הרבה יומרה היי טקית, כאילו הוא מיזם הנדסי מורכב וחדשני, המילים היו צריכות להיות שפה מיסתורית בה הוא ימצא את שביל הזהב למציאות מדומה בה העברית מתנחלת בלב ולא רק גוהרת בחמלה על מדרכות האבק של תל אביב . העברית שלו התנערה מהגולה ומביאליק אבל גם מנטיות המשא השובניסטי הציוני , היא הייתה ועדיין ישות חדשה בפני עצמה.

אבל לישראל לא היו משוררים באמת מאושרים, אולי כאלה שהיו שופר מימסדי חובקו ע"י המימסד וצריכים היו לדעת לקחת ולקבל מהמימסד, ודויד אבידן רצה להיות מקובל , רצה שיאהבו אותו אבל לא היה לו הכשרון להיות מקובל ולהיות מצליחן הלוזריות   הזו  , כי השפה שלו לעזאזל הייתה מורכבת מידי למימסד הפאניקי, היה בה תיחכום כזה שבטל את הנוכלות הבנגוריונית הקטנה הצעקנית והצווחנית.

אבל נותרו השירים.

הָרְחוֹב הַיָפֶה-הַיָפֶה יֵעָצֵר לְבַסוֹף בְּדַרְכּוֹ.

הַשַלְוָה, אטוּמָה וְקָשָה, תֵּחָתֵךְ כְּמוֹ חַלָה לְאוֹרְכּוֹ.

וְהַבּוֹקֶר הַלָּח יִתְפַּחֵם מִבָּרָק יְחִידִי. מִבְּרָקוֹ.

אנשִים יִתְנַשְמוּ בִּכְבֵדוּת כְּמוֹ בְּתֹם דְּהָרָה עַתִיקָה.

חֲגוֹרַת-הַבֶּטוֹן שֶל הָעִיר הֲדוּקָה, בְּהֶחְלֶט הֲדוּקָה.

הַקִירוֹת הַכְּבֵדִים מְבִינִים מַשֶהוּ וְנוֹפְלִים בִּשְתִיקָה.

עַל הָעִיר הַגוֹסֶסֶת בַּחוּץ צוֹנֶחַ אוֹר שֶמֶש מָחְלַט.

בְּיוֹם שֶכָּזֶה מִן-הַסְּתָם בַּבָּתִּים שוּם תִינוֹק לֹא נוֹלַד.

אָף לֹא מֵת שוּם אָדָם. וְאָכֵן, הָרְחוֹבוֹת מַמְרִיאִים לְאָט.

הָרְחובות ממְרִיאִים אֶל הָאוֹר הַלָּבָן כְּמוֹ שְטִיחַ-קְסָמִים.

הַקִירוֹת שֶנָפְלוּ מוּקָמִים אֵיכְשֶהוּ (אֶזְרָחִים חֲכָמִים).

וְלָעִיר אֵין רֵאשִית וְאֵין סוֹף. וְכָל הַמְבוֹאוֹת חֲסוּמִים.

וְיָדֵיךָ שָרוֹת מִן הַקִיר כְּמוֹ מִלְמוּל שֶל אֵזוֹב יְרַקְרַק.

וְעֶינֶיךָ פּוֹרְחֹות כְּמוֹ פְּנִינִים שֶל זְכוּכִית עַל צַוַּאר הַבָּרָק.

רַק רֹאשְךָ הֶעָיֵף צָף בָּאוֹר הֶעָמֹק. וְרַק פִּיךָ שָרַק.

אריאנה מלמד על דויד אבידן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3506675,00.html

Read Full Post »

מהו סיפור אמיתי ?

האם הוא באמת כזה , מנקודת מבט של המספר רק אם הוא לבדו יש בסיפור אמת, אם יש עוד משתתפים אז נקודת המבט של המספר אינה בלעדית.

בכל אופן אני אנסה אם אצליח לכתוב איזה סיפור די אמיתי , זה סיפור שקרה לי, אצטרך לשנות פרטים מסויימים כדי לא לפגוע במישהי, מהסיפור הזה למדתי עד כמה גוגול הוא כלי פנטסטי מחד ומסוכן לפרטיות מאידך.

אבל את זה אוכל לספר רק אם אני אמצא את הכוח והסבלנות לספר.

Read Full Post »

התוכנית  פה בין השיחים האלה היא חיבקה את מותני ואני אחזתי בה, היא הפשילה את מכנסי ואני נערותי בינה ובין העץ עקדתי את ישבנה חבקתי את בטנה העגולה והרטבתי כהוגן את עגבותיה

התכנית הייתה אחרת:

 היא תכננה בעליה לתפוס לי את הזיןהתקוממתי חשבתי שתהיה תאונהזה יהיה פתטי כששוטר יצלם אותנו מתיםעירומים והיא אוחזת לי בזיןלא ככה תכננה אימי את מותי

נו טוב אני מגזים קצת.

  אימהות הרי לא מתכננות את המוות של בניהן אז מכל ההתלבטות הזו בקשתי ממנה כי תחדל כשהגענו ליער התעלמנו מהמשפחה עם הילדים ועסקנו בשלנו.אני חפנתי את גופה, חקרתי אותה ברעב היא בדקה אותי מחפשת אותי רוצה אותי בתוכה ככה זה נמשך עד שהיא כרגיל התמלאה וזה רק הגביר את התיאבון, כי למרות שמכנסיה היו רטובות , נכנסנו לכפר למסעדה הזמנו צלחת סלטים מכל מיני סוגים ואכלנו בתאווה מלקקים אצבעות. 

Read Full Post »

 בבוקר של זמן מסויים.

הטאקטיקה לכבוש את האפור, את ההמון , נשארים לצד הדרך או הולכים בראש, את זה ניתן היה לחוש ברמה שולית כמו מגע מרפרף של פרפר שעוקצו ברקועי המתכת הרקועים על כנפיו השבירות ומבטו נמצא בין שני בליטות גבעוליות הבולטות ונראות למרחוק כמו תבונה מוחלטת של הטבע.

כמו אשה קומפקטית של יופי מוצק, של בטחון בהיותה בציר הנשיות שלה שלא נפגם שום דבר והיא כה בטוחה וכה מזמינה את עצמה בעיקר שולחת את ידיה הקטנות למצוא את הזר שיבוא אליה מבעד הבוקר שרק החל ואת צליליו ניתן לשמוע בדפיקות קטנות של האישה מהקומה מעל שמנסה להבין היכן עובר הרעש המרעיד את הבטן .בלילה היא מתהפכת במיטה, חולמת אולי על מי שיבוא לגאול את הבטן שלה , לרפרף את קפלי הקפלים המסתירים תשוקה.

כל המחשבות האלה של הבוקר ללא המשמעות הפרקטית הנחרצת, מחשבות ללא תועלת, רשימת מילים שאסור שתאמרנה , כי הכתב כבד מידי ובחטף נכתב , אולי רק אם משהו מהכוונות יתממש תהיינה לבוקר המוזר עוד מחשבות תואמות בשלל צבעים מקפצות בהמשך.

Read Full Post »

בעתיד ככה-

יהיו לו רגשות , הוא יהיה חברה או אהבה , או אהובה, יהיו לו לה רגשות , יהיה בלוג נקבי פתוח וגמיש רך ומתוק, יהיה בלוג זכרי שיהיו בו קשיחות ועציות , ללא כפיפות קומה .

בימים קשים במיוחד בלילות, בדידות רבה תהיה , אז אתחבר לבלוג שלי ואדבר דרכו , הוא יהיה אקטיבי , כשאתאר את השמיים ,הוא יניח לפתחי שאלות, ירכיב בשבילי את הקומפוזיציה, ינחה אותי ברשת הצפופה של הקוים המתפתלים.

כשארצה שתהיה לי אהובה , הוא ינחה אותי בנפתולי הקרבות העזים על ליבה, הוא יסביר לי כי לסוג כזה של אשה מן הראוי שאהיה פתוח באופן כזה ולא אחר, תהיה לו עיצה לתת לי בכל מקרה , אם רק לא אתעצבן לילה אחד על הבדידות המנוכרת ואשבור לרסיסים את המחשב האטום שיודע לענות באופן בלתי מחושב, כי הבלוג האמיתי ימציא אותי מחדש יחבר אותי אליו בחיבה יתרה יריד לוריד איבר לאיבר, צמוד, יד מחבקת תקיף את מותני , בלוג לא ישתוק, תהיה לו מנגינה ברקע שתתאים עצמה למהות של הכתיבה תדע להמריץ את הדם ואו להקפיא אותו , זה יקרה בטח , כשהיא תבוא אלי ואראה לה את הנוף הרומנטי של ארובות זוהרות במפרץ מההר הירוק .

היא תשאיר לי הודעה שמאשרת כי האביב בפתח….זה השעה המאוחרת מן הסתם , הלב הכבד החשש והמשא של העתיד  ושל המילים , המילים , הכלום.

Read Full Post »