הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אתמול הייתי בכפר חב"ד.

הזדמנתי לכפר לפגישה עם אדם הקשור בעבודה שלי, ואז בקשתי ממנו שיסביר לי איך מגיעים לבית של הרבי.

הבית ניצב בראש גבעה המשקיפה על תל אביב, מרחוק בקו האופק נראים הבניינים הגבוהים של תל אביב ורמת גן, ממש קו אופק מנהטני.

הבניין מבחוץ די מוזנח, אשפה מפוזרת מסביב, אין הקפדה על נקיון, הרגשת הזנחה.

בפנים קיבל אותי איש חב"ד כבן חמישים במאור פנים, התחלנו לדבר תוך שאני מנסה ללא הצלחה לשים כיסוי ראש, על ראשי קוקו, ומאז גדלתי אותו איני מצליח בכיסוי ראש, לא שאני נזקק לכיסוי, אבל הפעם נזקקתי.

בעזרת סיכות ראש הצלחנו לחבר לראשי כיסוי, איש החב"ד הציע לי להניח תפילין והסכמתי כמובן, פעם לא הייתי מאפשר זאת, אבל הוא חייך והיה כה נחמד שלא ראיתי מקום לסרב, הוא איפשר לי לצלם בבניין בחפץ לב, שאלתי אם מותר לצלם, והוא השיב בחיוב, דבר שקצת התמיהה אותי.

בפנים כמה אנשים חלקם לומדים  בצוותא, מתפללים, שקט, לא מקפידים גם בפנים על נקיון, מזכיר לי בית כנסת בשכונה בה גדלתי, איש זקן מחייך אלי ומספר לי שהיה חייל של אריק שרון במלחמת יום כיפור, הוא נראה כמו סבא זקן מאיר פנים, הם נראים כולם שלוים כאלה שהשלימו עם משהו.

איש החב"ד שקיבל אותי בכניסה מחייך ומספר לי שהוא מפריז, והוא מוסיף שאנשים הם "ברזל" שהחיים שהוא חי פה בכפר חב"ד אינם כה נוראים בהשוואה לפריז, הוא לא אומר כך בפירוש, אבל לנוכח התמיהה שלי על הבחירה שלו בכפר חב"ד אחרי פריז הוא מתקן אותי ומספר שמפריז הוא הגיע לירושלים, ומירושלים הוא הגיע לכפר חב"ד.

הרבי נראה כמו איש מלא הוד ומחד איש יהודי כזה שלא מניחים לו לנוח, אני חייב לומר שאני אוהב את היהודים האלה בלי קשר לאמונתם שהיא בניגוד לכל השקפת עולמי, הוא איש חב"ד מקפיד לומר לי שכולנו יהודים, זה בניגוד להרבה יהודים מכל מיני מקומות שמתבצרים בשוני, שלא נפתחים אחד לשני, כמה קשה לקבל את השונה ואפילו שהקבלה שלהם היא אינטרסנטית, הם "שונים" במיוחד מהיהודים ברחוב החרדי וזה נעים, גם מזכיר לי את בית אבא קצת, בזמן האחרון אני מתגעגע אליו לאיש הזקן שלי שלא היה נהנתן וחייו היו קשים.

למטה קצת למטה נבנת שכונה חדשה כמו הרבה שכונות ומרכזיים קהילתיים, היא נראית מאד ישראלית, בניה בורגנית ישראלית עם גגות רעפים, ומרחוק תל אביב.