Posted in Blogroll, ויזואל, tagged ויזואל on פברואר 28, 2008| Leave a Comment »
האיש שהיה פורה בצורה יוצאת דופן, מתרגם מחונן, משורר נהדר, לוחם באצ"ל ובלח"י היה חלק מהתנועה הכנענית הוא כמעט היחידי שהיה ימני בין רוב הכנענים שנטו שמאלה. הקים את הוצאת קשת שהוציאה וליוותה מושררים וסופרים בראשית דרכם.
כשלמדתי אמנות הכרתי את אחד מבניו, עבדנו בלילה באיזו עבודה בתל אביב, לילה אחד בסוף העבודה הוא כרגיל נתן לי טרמפ בוספה שלו הבייתה ואז הציע לי לבוא למחסן של ההוצאת קשת ולקחת ספרים ככול שאוכל, נברתי שם בספרים ויצאתי בשלל לא קטן.
יהיה זכרו ברוך.
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on פברואר 28, 2008| Leave a Comment »
Posted in Blogroll on פברואר 27, 2008| Leave a Comment »
אח שלי מספר לי על אחת שלמדה איתו היא אמנית והיא מתה, מה שמוזר שהכרתי מישהי ששאלה אותי על זו שמתה, קשה לחיות בעיר פרובנצאלית אדם צריך להיות עם אורך נשימה אחר.
האמנית שנפטרה הייתה בעיקר דמות שניסתה ליצור איזושהי סצנה בחיפה.
היא לא הצליחה כי אחד הדברים שהם חזקים יותר מכל בחיפה זו הקרתנות , יש קיר אטום בלתי עביר של אדישות שמשולבת בקרתנות אולי אף חמור מכך , עכשיו פירמידה בסכנת סגירה, קשה מאד ליצור סצנה של אמנות בחיפה אין גלריה פרטית אחת שיש לה בכלל יומרה או אג'נדה ליצור משהו מעבר לדקורציה , והיא הקטנה הבחורה שלמדה עם האח שלי שהייתי אמור להכיר אותה והיא סבלה כמו ואן גווך, הייתה בה אומללות של שוליים , טוב בזה אני דווקא מבין.
כשהייתי בסאן פרנסיסקו פעם ראשונה רציתי להבין מה ההבדל בין העיר היפה המקסימה הזו לניו יורק בקטע של האמנות, והסתבר לי ששם זה די מעייף, אולי לערים עם יופי טבעי כמו חיפה וסאן פרנסיסקו קשה להיות יפות וגם בעלות סצנה אמנותית נו טוב זו סתם מחשבה הרי זה לא מדויק זה רק בהקשר מאד מסוים.
היום התבשרתי על אסון שקרה למישהי, היא כבר לא קרובה אלי למעשה היא לא הייתה ממש קרובה אלי, פעם התכתבנו , והיא די החזיקה ממני, למרות שאני לא התלהבתי ממנה, וקרה לה אסון , תמיד היא דברה עלי דברים טובים , לפעמים זה הפתיע אותי , כי אני בזמן הזה כעסתי עליה.
ועכשיו קרה לה האסון הזה .
Posted in Blogroll, ויזואל, tagged ויזואל, ליריות on פברואר 25, 2008| Leave a Comment »
אולי זה נדמה לי ואולי הפער של הזמן העובר , אבל הזמרים האלה של כוכב נולד נשמעים כאילו הם בניו של רני רהב, הם מפוצלחים, כולם יודעים שהם פה בשביל התהילה ובשביל שהם יהפכו לסלבס, האמנות לא חשובה, כל מצב שיש בו איום, היינו , נניח זמר או זמרת שקצת מותחים ואו מערערים על הקו, על הטעם הקולקטיבי , ומנסים בעוונותיהם להביא משהו "אישי" שונה או להסתכן באיזו אמירה הופכים למשהו דחוי מיידית, מישהו דואג מייד להשמיד אותם כמו בתוכנית ריאלטי, בועט בישבנם.
החוצה מהאי-הורוד של אי-החזירים , ישראל.
כולם מחפשים מישהו שנראה טוב אבל עם ראש של נוכל משהו שיזכיר את רני רהב, שימכור הרבה דיסקים חלולים, נבובים . שיהיה מרוכז בהצלחה נבובה וחלולה ופשטנית עד לאימה צורבת.
איפה במה שתתן צ'אנס למשהו אחר , הקאפטליזם לאחר שהשמיד את האמנות הפלסטית בטעם הקלוקל של אוצרים שמנכסים את האמנות לאירגונים ומתרחקים מהבסיס החברתי , כך גם המוסיקה היא כלי להשכחת המצב הרעוע, אם רק יכלו הרני רהבים הם היו גורמים לכולם ללכת ולקנות משהו תוך כדי האזנה למוסיקה, לא מוסיקה מסוכנת ,רק שהתחת השמן של הרני רהבים ימשיך לתפוח , רק שתרבות הניאו קאפטליזם תשגשג, רק שנזכה לעוד ועוד הסטות מהמצוקות , שנשכח שעושקים אותנו, כולנו זורחים מאושר, שלל כוכבים, אופטימיות שהושגה בכוח כדורים ורודים,סגולים,זהובים,כחלחלים,אדמדמים, כל הזמרים נראים כבוגרי ריטלין , ומעל כולם המטומטם בהתגלמותו – רני רהב.
בלהג המטומטם הכה ישראלי ההקצנה של התרבות הניאו-ישראלית-רהבית .
הייתי רוצה לדעת אם רני רהב המטומטם הוא המרגל שהביאו לכדור הארץ חייזרים , כמה משלמים לו להמשיך ולטמטם את כולם?
ומתי יעלה איזה בן זונה לבמה שיקיא על כל עם ישראל המסואב והסוגד לרני רהביזם בלי בושה.
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on פברואר 21, 2008| Leave a Comment »
Posted in ויזואל, tagged ויזואל, ליריות on פברואר 21, 2008| Leave a Comment »
חרדה תקפה אותי כשראיתי אותה הולכת בסמטה, זה היה בוקר, בלילה הקודם לא בטוח שזה התרחש, אולי חלמתי , היה רעש מהרחוב שאלתי מהחלון מה קורה איש לא ענה.יצאתי לרחוב והלכתי לבית המצוי בסוף הסימטה , משני צידי הסימטה היו ברושים ענקיים , הם עמדו כמו גווילי עשן מוצקים שחורים ומאיימים נכנסתי בחשש לחדר המדרגות , ראיתי איש זקן רועד וממרר בבכי , שאלתי אותו מה קרה ? הוא הסתכל עלי בהתחלה בפליאה , ואחר כך אמר- היא מתה , הסתכלתי על הדלת , האור הבליח מתחת לדלת הכניסה , בחריץ בין הדלת לריצפה, נדמה היה לי שראיתי צל, אולי זו היתה היא, שוכבת מדממת, אולי היא שוכבת על הרצפה הקרה מתה.
הסתובבתי והלכתי מהר הבייתה, שכבתי בשקט במיטה , רועד מקור, הייתה לי בחילה, אבל בסוף נרדמתי.
Posted in Blogroll, ויזואל, tagged ויזואל on פברואר 20, 2008| Leave a Comment »
הרגשה של קיבעון שאין לה מוצא, תחושת זמן מפוספסת .
אך לפני כמה שנים, לא הרבה אפילו האנשים הכי מיואשים למשל נצולי השואה, הייתה להם תיקווה, לחלקם, הם הקימו משפחות, אפילו חלק הצליח, לפרקים מאד קצרים הם היו מאושרים.
והם די שמחו כשהמדינה הזו קמה, הייתה בהם איזו הרגשת נצחון, הצורר הנאצי לא יכל להם.
אבל הולכת ומתבהרת תמונה ומציאות נגלת שבה נמצא כי המדינה הזו היא לא תיקווה אלא יאוש, בה במדינה הזו, שר אוצר כך נטען כי הוא נחשד כי גנב את כספי מצעד החיים, והיום עורך דין נכנס לכלא על שגנב נצולי שואה בין היתר, המדינה עשקה ועושקת נצולי שואה. אולמרט נוכל כולם יודעים זאת, משהו השתבש .
כשאני התחלתי ללמוד אמנות ואני לא כזה מבוגר, הייתה לי מחשבה תמימה ומאד אופטימית בשלהי המודרנה, כשעוד לא היה צורך בהפוך על ההפוך בכאילו על הכאילו, אפילו מרסל דושאן האבא הרוחני של הפוסט, כל הפוסט מהדאדא לפוסט מודרנה משורטט קו של חיבור מובהק, אפילו דושאן היה צייר מחונן, שצייר בהתחלה בסגנון קוביסטי נאיבי, למרות שהאשה יורדת במדרגות זו כבר אמירה אחרת ושונה. אבל הייתה לו נאיביות מסויימת בעצם זה שהוא צייר ביושר .
אולי אז ובעקבות מלחמת העולם הראשונה נתפס בחדות ע"י אמנים כי הצוילזציה הזו בנויה על כרעי אפרוח, על בסיס דק ובלתי נחשב של עידון, על בסיס מעורער של אידאות שקריות כי התרבות היא תרבות במרכאות, האמנות היום מתנצלת שהיא אמנות, שהיא צריכה בכלל להיות אמנות, האמירה היא כאילו אין צורך באמנות כשלעצמה, אלא ביצוג מילולי שלה, נו טוב, אז בשביל שכמה שמרנים נודניקים לא יבלבלו במוח על "אמנות מנוונת מידי" אז עושים טובה ולצד הטקסט בונים איזה דימוי, נו טוב בסדר.
ובזה זה נגמר , אוצר טוב, יחצ"ן טוב, וזהו.
כשלמדתי ותמיד בבית הספר יש כמה אנשים חכמים, הייתה סטודנטית אחת כזו חכמה, והיא אמרה שמאז שהיא התחילה ללמוד היא כבר לא נהנת מאמנות, זה נכון, אבל הידע הזה שהיה אירוני אז, הופך ליאוש, איזו מניפולציה צריך היום לבצע בכדי ליצר אמירה, מאיזו זוית מעוותת רצופה במכשולים דגיטלים צריך להתחיל לחוש את המציאות, מהי בכלל המציאות, מאיפה זה מתחיל, ולאן זה הולך, ואנחנו בתוך זה, מה זה?
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on פברואר 19, 2008| Leave a Comment »
האם זו האהבה להיות כאן , לחשוש ,שלא נוכל לשרוד.
המשורר העברי אולי הכי מבריק מת בחוסר כל, בעליבות דויד אבידן היה לעיתים כה גאה בחייו הוא חי כמו נסיך השירה למרות שבפועל לא הייתה לו ממלכה, ולא חיילים, היו לו אהובות והוא היה החדשן הגדול ביותר של השירה.
פעם עמדתי אחרי דויד אבידן בתור לפאלפל זה היה בדיזנגוף נדמה לי, הייתי נער מתבגר, הוא היה איש יפה צעיר , חטוב, הוא נראה כה בוטח בעצמו חשבתי אז שככה צריך להראות משורר , כשהוא מת הוא נמצא בדירתו כמו כלב, הייתה בו הרבה יומרה היי טקית, כאילו הוא מיזם הנדסי מורכב וחדשני, המילים היו צריכות להיות שפה מיסתורית בה הוא ימצא את שביל הזהב למציאות מדומה בה העברית מתנחלת בלב ולא רק גוהרת בחמלה על מדרכות האבק של תל אביב . העברית שלו התנערה מהגולה ומביאליק אבל גם מנטיות המשא השובניסטי הציוני , היא הייתה ועדיין ישות חדשה בפני עצמה.
אבל לישראל לא היו משוררים באמת מאושרים, אולי כאלה שהיו שופר מימסדי חובקו ע"י המימסד וצריכים היו לדעת לקחת ולקבל מהמימסד, ודויד אבידן רצה להיות מקובל , רצה שיאהבו אותו אבל לא היה לו הכשרון להיות מקובל ולהיות מצליחן הלוזריות הזו , כי השפה שלו לעזאזל הייתה מורכבת מידי למימסד הפאניקי, היה בה תיחכום כזה שבטל את הנוכלות הבנגוריונית הקטנה הצעקנית והצווחנית.
אבל נותרו השירים.
הָרְחוֹב הַיָפֶה-הַיָפֶה יֵעָצֵר לְבַסוֹף בְּדַרְכּוֹ.
הַשַלְוָה, אטוּמָה וְקָשָה, תֵּחָתֵךְ כְּמוֹ חַלָה לְאוֹרְכּוֹ.
וְהַבּוֹקֶר הַלָּח יִתְפַּחֵם מִבָּרָק יְחִידִי. מִבְּרָקוֹ.
אנשִים יִתְנַשְמוּ בִּכְבֵדוּת כְּמוֹ בְּתֹם דְּהָרָה עַתִיקָה.
חֲגוֹרַת-הַבֶּטוֹן שֶל הָעִיר הֲדוּקָה, בְּהֶחְלֶט הֲדוּקָה.
הַקִירוֹת הַכְּבֵדִים מְבִינִים מַשֶהוּ וְנוֹפְלִים בִּשְתִיקָה.
עַל הָעִיר הַגוֹסֶסֶת בַּחוּץ צוֹנֶחַ אוֹר שֶמֶש מָחְלַט.
בְּיוֹם שֶכָּזֶה מִן-הַסְּתָם בַּבָּתִּים שוּם תִינוֹק לֹא נוֹלַד.
אָף לֹא מֵת שוּם אָדָם. וְאָכֵן, הָרְחוֹבוֹת מַמְרִיאִים לְאָט.
הָרְחובות ממְרִיאִים אֶל הָאוֹר הַלָּבָן כְּמוֹ שְטִיחַ-קְסָמִים.
הַקִירוֹת שֶנָפְלוּ מוּקָמִים אֵיכְשֶהוּ (אֶזְרָחִים חֲכָמִים).
וְלָעִיר אֵין רֵאשִית וְאֵין סוֹף. וְכָל הַמְבוֹאוֹת חֲסוּמִים.
וְיָדֵיךָ שָרוֹת מִן הַקִיר כְּמוֹ מִלְמוּל שֶל אֵזוֹב יְרַקְרַק.
וְעֶינֶיךָ פּוֹרְחֹות כְּמוֹ פְּנִינִים שֶל זְכוּכִית עַל צַוַּאר הַבָּרָק.
רַק רֹאשְךָ הֶעָיֵף צָף בָּאוֹר הֶעָמֹק. וְרַק פִּיךָ שָרַק.
אריאנה מלמד על דויד אבידן
Posted in Blogroll on פברואר 18, 2008| Leave a Comment »
נועם שרביט ויעל גאוני
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
