האם זו האהבה להיות כאן , לחשוש ,שלא נוכל לשרוד.
המשורר העברי אולי הכי מבריק מת בחוסר כל, בעליבות דויד אבידן היה לעיתים כה גאה בחייו הוא חי כמו נסיך השירה למרות שבפועל לא הייתה לו ממלכה, ולא חיילים, היו לו אהובות והוא היה החדשן הגדול ביותר של השירה.
פעם עמדתי אחרי דויד אבידן בתור לפאלפל זה היה בדיזנגוף נדמה לי, הייתי נער מתבגר, הוא היה איש יפה צעיר , חטוב, הוא נראה כה בוטח בעצמו חשבתי אז שככה צריך להראות משורר , כשהוא מת הוא נמצא בדירתו כמו כלב, הייתה בו הרבה יומרה היי טקית, כאילו הוא מיזם הנדסי מורכב וחדשני, המילים היו צריכות להיות שפה מיסתורית בה הוא ימצא את שביל הזהב למציאות מדומה בה העברית מתנחלת בלב ולא רק גוהרת בחמלה על מדרכות האבק של תל אביב . העברית שלו התנערה מהגולה ומביאליק אבל גם מנטיות המשא השובניסטי הציוני , היא הייתה ועדיין ישות חדשה בפני עצמה.
אבל לישראל לא היו משוררים באמת מאושרים, אולי כאלה שהיו שופר מימסדי חובקו ע"י המימסד וצריכים היו לדעת לקחת ולקבל מהמימסד, ודויד אבידן רצה להיות מקובל , רצה שיאהבו אותו אבל לא היה לו הכשרון להיות מקובל ולהיות מצליחן הלוזריות הזו , כי השפה שלו לעזאזל הייתה מורכבת מידי למימסד הפאניקי, היה בה תיחכום כזה שבטל את הנוכלות הבנגוריונית הקטנה הצעקנית והצווחנית.
אבל נותרו השירים.
הָרְחוֹב הַיָפֶה-הַיָפֶה יֵעָצֵר לְבַסוֹף בְּדַרְכּוֹ.
הַשַלְוָה, אטוּמָה וְקָשָה, תֵּחָתֵךְ כְּמוֹ חַלָה לְאוֹרְכּוֹ.
וְהַבּוֹקֶר הַלָּח יִתְפַּחֵם מִבָּרָק יְחִידִי. מִבְּרָקוֹ.
אנשִים יִתְנַשְמוּ בִּכְבֵדוּת כְּמוֹ בְּתֹם דְּהָרָה עַתִיקָה.
חֲגוֹרַת-הַבֶּטוֹן שֶל הָעִיר הֲדוּקָה, בְּהֶחְלֶט הֲדוּקָה.
הַקִירוֹת הַכְּבֵדִים מְבִינִים מַשֶהוּ וְנוֹפְלִים בִּשְתִיקָה.
עַל הָעִיר הַגוֹסֶסֶת בַּחוּץ צוֹנֶחַ אוֹר שֶמֶש מָחְלַט.
בְּיוֹם שֶכָּזֶה מִן-הַסְּתָם בַּבָּתִּים שוּם תִינוֹק לֹא נוֹלַד.
אָף לֹא מֵת שוּם אָדָם. וְאָכֵן, הָרְחוֹבוֹת מַמְרִיאִים לְאָט.
הָרְחובות ממְרִיאִים אֶל הָאוֹר הַלָּבָן כְּמוֹ שְטִיחַ-קְסָמִים.
הַקִירוֹת שֶנָפְלוּ מוּקָמִים אֵיכְשֶהוּ (אֶזְרָחִים חֲכָמִים).
וְלָעִיר אֵין רֵאשִית וְאֵין סוֹף. וְכָל הַמְבוֹאוֹת חֲסוּמִים.
וְיָדֵיךָ שָרוֹת מִן הַקִיר כְּמוֹ מִלְמוּל שֶל אֵזוֹב יְרַקְרַק.
וְעֶינֶיךָ פּוֹרְחֹות כְּמוֹ פְּנִינִים שֶל זְכוּכִית עַל צַוַּאר הַבָּרָק.
רַק רֹאשְךָ הֶעָיֵף צָף בָּאוֹר הֶעָמֹק. וְרַק פִּיךָ שָרַק.
אריאנה מלמד על דויד אבידן
נועם שרביט ויעל גאוני
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
