Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ליריות’

למען איסוף חומר רקע לפני שאני מתחיל לכתוב על שקרים רשמתי בגוגל את הביטוי "שקרים קטנים" משירה של תרצה אתר , ואז התברר לי שיש מישהו שהקדים אותי,  כמובן לא חשבתי לכתוב משהו כל כך מעמיק בנושא אולי למצוא לי אנקדוטה ולהפוך ממנה בתוך הנושא הזה, שקרים ואולי אמת , כי כן מבלי שאכנס לאבחנות פילוסופיות והרי אמירת אמת ואו שקר יש לה לא רק מובן פילוסופי ואונתולוגי אלא גם מימד פיסכולוגי ואפילו תורשתי , תורשתי במובן הסביבתי , שמיצר לא רק גנים ביולוגים אלא סוג של שקר שהוא אמת פנימית שנהפכת במרוצת הדורות למורשת עליה מגינים בחירוף נפש.

 למשל מה המקום של המיתוס בעולם ה"אמת" עד כמה ניתן לאבחן ולהפריד בין מיתוסים שהם חלק מכל חברה אנושית ושקרים, ביסוד כל מיתוס עשוי או עלול להיות שקר , וכאשר בשלב מתקדם מתגבש השקר לכדי מיתוס ,הוא הופך ל"אמת" .

הפוסט מודרנים עשו מעניין האמת בהחלט משהו ראוי העבודה של הפירוק אי-קבלת המובן מאליו כל דבר הנמצא ונאמר שווה בדיקה לעומקו, אולי הוא עלול להתגלות כבור ללא תחתית אולי כבור שחור שהכל נבלע בתוכו אולי הבור של טוסברהינדי ,האמת היא מילה שאולי יש לה משמעות בעולם של עובדות שניתנות להפרכה אמפירית , ואולי מישפטית יש איזשהו מובן למילה אמת אך מעבר לכך לאמת ולשקר יש בדרך כלל קשר לאינטרס, לנרטיב , חינוך , אתוס סביבתי וכיוצא בכך השקר הוא תלוי תרבות  בכל מקרה, יש שיאמרו התרבות כל תרבות מתחילה בשקרים , לא במובן המוסרי , במובן במתחייב לכסות את האמת העירומה, המייסרת הכואבת והמודחקת.

ולבסוף השיר של תרצה אתר

שקרים שקטים שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים
על פני חבצלות סגולות
ושלל צמחי המים
שטים הם הס על פני הזרם
שטים הם עצומי עיניים
שקרים שקטים שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים

דברים פשוטים כמו אהבה
בתוך הנפש נחבאים
על פני כלניות שני
ושלל פרחי העמק
פורחים הם הס על פני הירק
פורחים הם עצומי עיניים
כמו אהבה שקרים קטנים
בתוך הנפש נחבאים

ואור בהיר עולה וצף על פני החדר
אתה יודע מי אני יודעת מי אתה
הכל בסדר
הבוקר בא כבר יום חדש
נצא לדרך
היום נאמר תמיד אמת
עד בוא הערב

Read Full Post »

עכשיו די רע לי, אבל אתמול היה לי רע גם, וגם שלשום וביום שלפני שלשום, אני צריך להתגבר על כל זה , כבר שנים שאני מתגבר על כל זה, ואני נשאר כאן , לא אין לי אפשרויות אחרות .

זה הכל המצב מצב ביש, אני עוד מצליח איכשהו לשרוד בקושי רב, בדממה מעיקה . מתי היה לי טוב , אולי כשהייתי מאוהב , כשהיא כתבה לי אני אוהבת אותך, אבל זה היה רק לזמן קצוב, אהבתי שהיא חיבקה אותי שהיינו ביחד נאחזים זה בזו, שני מיואשים , היא היתה אומללה, לא פלא שהתאהבתי בה, הייתי חייב למצוא את האהבה הכי בלתי אפשרית , אבל היא כבר לא איתי ואני לא איתה, מה קורה איתה, האם היא חושבת עלי לפעמים, ככול שהזמן עובר אני חושב עליה פחות ופחות פעם זה היה כמעט עניין יומי , והיום אני לא יכול להרשות לעצמי , אולי בגלל שכבר עייפתי מהמחשבות , אולי כי זה היה מכאיב , ואולי בגלל שלא ידעתי מה שקורה לי ,  זה היה אכזר ומתוק, צורב ומדמם, אבל מרגש ואירוטי, כמעט מצחיק ועצוב עד לדמעות.

אני לא יודע לתת את עצמי, כמה שאני רגיש כמו פרח מלא אבקני מגע, אסור לגעת בי, והיא נגעה ואהבתי את הנגיעות שלה.ולה היה מנגנון הרס כזה, היא התאהבה כל כמה זמן או קיימה מערכת יחסים כל כמה זמן, עד שנשברה, ככול שהיא אהבה יותר האיום היה גדול יותר, היא היתה לכודה בתוך הסיוט שלה, בלי שתוכל להשתחרר, אני לא עשיתי לה טוב, גם כי לא ידעתי להתמודד עם הסיוטים שלה, לא היו לי את הכלים, זה היה חדש לי, לא הכרתי אישה כל כך כואבת , זה היה לא מציאותי אבל בכל זאת זה היה, וכשזה היה כשהיינו ביחד ואני בתוכה והיא רוצה אותי זה היה טוב , עד שהיו עולים שוב הספקות והסיוט הזה שלה השתלט עליה ופחדיה דחפו אותה למקומות עזובים .

אני מתגעגע אליה.

Read Full Post »

קלרה

קלרה ביקשה ממני כי בראש חודש אבוא לעזרתה , היא ביקשה כי אעזור לה לקחת את מכשיר הטלוויזיה לבית האבות.

  

קלרה בת 85 , היא נסעה בחגים לארה"ב לפני שנסעה התייעצה עימי האם כדאי לקחת את הסיכון, היא נסעה לבת שלה , יש לה גם בן בישראל , שלא שומר איתה על קשר, יש לה פיליפינית.

  

קלרה סיפרה לי שהיא בוכה כל לילה , לפני כשנה בעלה מת, אני לא יודע למה בי היא רואה משען, אולי כי אני מצליח להיות איתה אנושי, דבר שאני לא מבין כל כך, הרי אני לא טיפוס כל כך נחמד.

  בהתחלה כשעברתי לבניין הזה היא חשדה בי, ואז יום אחד נשברה המנורה, והיא בקשה את עזרתי , ראיתי שזו מנורה, והחלפתי לה , לא משהו מסובך, ובכל זאת היא הוקירה לי את העזרה , למחרת היא דפקה בדלת , ונתנה לי עוגת גבינה .

החברה שלי זו שאהבתי כשהייתה אצלי אפתה לי עוגת גבינה, זה היה אחד מרגעי השיא שלנו בזוגיות השברירית .

  

קלרה דואגת היא יודעת שמעט נשאר לה לחיות, והיא פוחדת, אני חושב שהיא ברת מזל, יחסית, אבל הניכור מבנה , החיים לבד, הבכי שלה, עיניה האדומות תמיד, האימה , השתיקות , למה הזקנים שלנו צריכים בסוף הדרך לשהות לצד פיליפינית שעושה כמיטב יכולתה, בעדינות , אבל היא זרה, היא מחר תהיה קשובה לבדידותה של עוד אימא שלנו , אנחנו בגדנו בהורים , לו הייתי מאמין הייתי אומר שמחכה לנו גמול שלא ברא השטן.

  אני לא מאמין, חוץ מזה אלוהים הוא טיפוס מפוקפק.

Read Full Post »

מיוחדים

  

סכנה היא מיוחדת

   

נפגשתי עם מי שהציגה עצמה כמיוחדת, אני אוהב את המקומות האלו , אולי זו הבעיה שלי, יש לי רתיעה מנור מליות.

  

אבל היא באמת הייתה מיוחדת.

  

רק אחר כך הבנתי שמה שמיוחד הוא קצת בתחום הביזאר, כלומר –

  

היא אמנם מיוחדת אבל גם לקיבת הברזל שלי זה מיוחד מידי, כי היא מיוחדת בכל מובן של מיוחדות, איני רוצה להתקטן, לא ארד לרמת פירוט של גופה, מראה פניה הקמוטות, אפה נשרי, ידיה העצבניות , החזה שאין לה, קומתה השחוחה.

  

הבנתי עד כמה היא מיוחדת , היא ביקשה ממני שלא אראה רק ביחסים רומנטיים את העיקר, כלומר , שאם אין עתיד רומנטי אפשר הריי להיות ידידים.

  

אבל אז היא שלחה לי מייל, במייל הייתה גופה, מין קוריוז אותם מיילים המסתובבים ברשת, מין הומור שחור, לא לטעמי, אני רגיש, לי אין סטיות בתחום הנקר ופילי וגם לא הפדופילי , אז נזכרתי בשיחה שהייתה לי איתה כשנפגשנו בראשונה , היא בטח ראתה על פני את התמיהה , שאני לא תיארתי לי שהיא כל כך קטנה, ואז היא אמרה – הבחורים שאהבו אותי אהבו " נשים קטנות" .

  

כן- קטנות.

  

אני יודע שאני גם לא כזה נורמאלי, אני מיוחד , נכון, אבל לא כזה מיוחד, אין לי מראה מיוחד, אני סתם יפה , שיער ארוך עם קוקו כזה , אבל באמת ארוך , השיער גולש לי נמוך מקו הכתפיים כבר.

  זה גם בגלל העיסוק שלי , בדידותי , שאני מיוחד, אני לא בורגני, כן זה נכון מעולם הישגים חומריים לא העסיקו אותי, ועכשיו בגילי זו כבר לא מהתלה , אפשר לומר שאני מיוחד אבל פתטי, למשל אני עושה יוגה, לא הרבה בזמן האחרון , אבל אני לא כזה מיוחד, כי יוגה אשטנגה לא מתאימה לי , אני מסתפק באתא יוגה , כי זה רך יותר.

אז אני מיוחד כי אני לא חושב על מה שישראלים רבים חושבים אני לא אוהב את שלמה ארצי ואני גם לא ציוני , אני יהודי חילוני , ההדגשה על יהדות , אבל חילונית.

  

היא מתעסקת במחשבים מין גאונה קטנה , איזה מהירות וזריזות יש לה , היא עובדת כמו משוגעת , יש לה שני בנים , בחורים יפים , הקטן כנראה מיוחד, הוא מתופף, איש נאה , הולך לו עם בנות , הוא עבר תאונה.

  היא מיוחדת אבל חשבתי מה כבר יכול להיות משותף לי ולה, אני רוחני , עוסק באמנות , חי באיזה עולם קצת הזוי, אין לי חברים הרבה , אני מבודד , אני לא עשיר, היא גם לא, היא קטנה , אני מוצק , היא נמוכה אני ממוצע , אז איך נתאים , אמנם שנינו מיוחדים, אבל זה יותר מידי מיוחד רק לשני אנשים.

קראתי בזמנו את הספר של סטפן צוויג "היזהר מהרחמים" עכשיו אני אומר "היזהר מהמיוחד" אמנם אני…כן אפשר לומר שזה מתחיל להימאס עלי המיוחדות הזו , העולם היום זועק לאנונימיות , קצת מרחק מהאח הגדול, אפילו המיקום האיזוטרי ביותר הקיום הבנאלי , עדיף כבר על מגע מוצק עם הידוע והמואר וחס ושלום לא המיוחד , כי זה כבר קלוש, נכון יש פה השלמה, כבר אני לא חולם חלומות גדולים רק על ציורים , אני חולם, לפעמים אני רואה ציור , ואז כשאני מרבה לחלום אותו אני לבסוף נרתע מלצייר אותו, כי כבר הגעתי לסיפוק , פנימי, הפנמתי את המיוחדות שלו עד הסוף, אז זנחתי אותו, ואותה אני מתלבט אם לזנוח , או שאהיה ידיד שלה, מיוחד.

Read Full Post »

כאב

כאב חד מפלח את הגב התחתון שלי , אני הולך כאילו אני נערה בהריון שעדיין חושבת שהיא בתולה, סוחב או נגרר אחרי משקל גופי בזהירות פן אפול כמו אבן כבדה ללא חפץ לקרקע.

הכאב מהמיטה הקפיצית שדרכה את עמוד השדרה כמו קפיץ, ועכשיו אני כלי ללא חפץ, דואב ומנסה לא להפוך לסחבה מוחלטת.

תוך כדי הכאב הזה , אני פותח טלויזיה ומתבונן באשת מכירות מבשרת על ערכה לגילוי סם האונס, רעיון טוב כשלעצמו, משהו איזשהו כלי הגנה בפני האנסים האנונימיים , ואז אני נזכר שבבוקר שמעתי ברדיו איזשהו דוקטור מקונן על חברות התרופות, שזורעות פאניקה, על מנת שהן תוכלנה לקצור את פרי הפאניקה בתרופת "פלא" שתעשיר את סוחרי הסמים הלגטימיים הללו, סם האונס נוצר גם הוא מאותה חבורה היודעת להפיק מחומרים חתרניים כל מיני "הטבות" .

אבל את כאב הגב שלי איש לא מפיג, אני כמו שק כבד מונח על זוג רגליים שבעיני נדמות לקיסמים.

Read Full Post »

רעיל

רעיל  רעיל מאד היה הליל

רעיל לדוגמא יותר מהתמליל שלפניו

ובכל זאת שרדתי

הנה אני כאן.

  רעילות היא חובה בסוג מסוים של יחסים-כאן אעבור לנקבה במוצהר אף שאני זכר הרעילות יכולה להיות שלב ראשון ביחסים.

בקבלתי ע"י הנקבה .

   כל זמן שרעיל לי  וכל עוד איני חופשי  תמהיל רעלים מוגש לי

ואני חייב להרעיל.

  לכן אני מפזר רעלים משאיר כתמים

חובש פצעים שנוצרו בזכות רעלי

כל גופי מתכבד להרעיל

ואיני בטוח שאעמוד לרעלי.

   הרעל מפיג את הכאב

במקום הכאב

,הצריבה המרירהמעיקה בחלל הפה החיך ,

 החור,הלוע

המתכווץ בעיוות פנימי מצמרר.

  הרעל פורץ מתוכי כמו המעיין המתגבר

על מה הוא מתגבר?

עלי ,על ניסיוני להיות צלול ובהיר

מובן כבדולח אפילו לעצמי.

 אני רוצה להיות נטול רעל  אבל בקיומי אני רעיל , ורעלים מסוג זה שאני מפזר מסוכנים לי בבדידותי הזכרית.

Read Full Post »

מרק עוף

ספטמבר 13, 2007
מרק עוף
Filed under: ליריות, ויזואל — timefrom @ 2:24 pm Edit This
כשאימי נפטרה זה היה בחג פסח ,כבר לפני החג היא הראתה סימני חולשה הפסיקה לקחת תרופות , לא ניתן היה לעצור את ההתדרדרות היא מאסה בחיים האלה שהפכו לסבל בשבילה. בחג היא בישלה כרגיל לכולנו אני אמנם עזרתי לה אבל על מנת שנוכל כרגיל לאכול מרק עוף מסורתי, כמו שהיא תמיד הכינה בחג , עזרתי לה בקטעים הקשים של קילוף והכנת הירקות , שטיפה והכנה , היא רק פיקחה על העשייה, הוסיפה וגרעה כפי שהיא ידעה.אכלנו את המרק בחג, מאוחר יותר היא נפלה, שמענו את החבטה כשהיינו סביב השולחן , לקחנו אותה לחדרי והנחנו אותה על המיטה, היא ביקשה שלא נזמין אמבולנס אבל המצב היה רע , לא היה לה אפילו כוח לבקש כי נאפשר לה למות בבית .שכנעתי אותה שאני אקרא לרופא, והרופא יוכל לתת לנו התרשמות שלו , כך עשינו הזמנו רופא והרופא בדק אותה וקבע שעליה להגיע לבית חולים זה היה קשה לה , היא הבינה כנראה שזה הסוף וביקשה שלא נאשפז אותה, אני חושב שטעות עשיתי שהבאתי אותה לבית חולים, זה הרגע בו אני מעדיף את עצמי חי לצד אם חיה ולא מסוגל לראות אותה לא כאם אלא כאישה שמבקשת להיפרד מהעולם שחייה כבר אינם חיים.הקטע האגואיסטי הזה מטריד אותי כי האהבה אינה פותרת אותנו מהקטע בו כאוהבים דווקא עלינו לשקול את השקול שלה , לא שלנו, לא מה שנוח לי, ולכל בן דרושה אם חיה, לכל בת גם, זה היה בלתי פתור לי, גם כשאבי שנים לפני חלה ומת שקלנו רע , הסתרנו ממנו את האמת , לא התייעצנו בו, לא אפשרנו לו להיות זה המחליט על גורלו, כי לא באמת חשבנו עליו, אלא היינו בתוך המעגל שלנו , המשפחתי.בזה כשלתי , לא היה לי את הכוח לתת לה את הרגשת האינטימיות האחרונה,הגענו לבית חולים וכרגיל אני נשארתי איתה בחדר מיון, תמיד אני, אחי חזרו לשבת סביב השולחן , איני מבין איך הם המשיכו לאכול כאילו דבר לא קרה.אימי שכבה במיטה בקצה, אני הייתי לידה והייתי מותש פיזית הרגשתי שאני הולך ונרדם החולצה שלי הייתה מלוכלכת וחשבתי שלא יקרה דבר אם אלך לביתי לכמה שעות לישון, זו הייתה טעות, לעולם אסור להשאיר אדם לבד בבית חולים , אסור לבטוח בבתי חולים , לא בגלל שאינם רוצים לטפל במסירות , בגלל שהם נמצאים במערכת שחוקה, וגם הם מצויים במתח ובעיקר בשעות תורנויות ארוכות ללא שינה והם לא בדיוק נכונים לכל דבר בשיא הבהירות והמוכנות, לצערי.בכל אופן אמרתי לאימי שאני הולך להחליף חולצה ואחזור לאחר כמה שעות , היא לא רצתה להיפרד, אבל הייתי עייף מאד , בקשתי מהאחות כי יודיעו לי אם משהו יקרה, אחי שבא לאסוף אותי לא טרח אפילו להציע את עצמו במקומי .הגעתי הביתה אחי ישבו סביב השולחן , התקלחתי, ונכנסתי למיטה לישון, לא עברו כמה דקות וקבלתי הודעה מבית חולים להגיע דחוף , כשהגעתי ניסו לייצב את מצבה היא הועברה למחלקה פנימית לאחר שעברה ניסיונות כחייה, לא לטיפול נמרץ דבר שהיה חשוד בעיני , אבל היא הייתה סתם ניצולת שואה זקנה , אין לה שום פרוטקציה , וגם האמת היא לא רצתה את החיים שהיו לה.המצב היה קשה הרופאים הבכירים היו בחג בבית נשארו רק המתמחים, היה מתחמה שאין לו מושג לצערי, הכניסו לה טובוס לגרון ללא הרדמה, היא הייתה ללא הכרה וכאשר היא התעוררה היא החלה להשתולל הרופא קרא לי וביקש שהרגיע אותה , אימי הביטה בי במבט מקפיא,מנסה להבין איפה אני למה אני לא מגן עליה מהרופאים , מאוחר יותר בלילה היא תלשה בכוח את הצינור מגרונה ,הצינור שחיבר אותה למכונת ההנשמה ושקעה בתרדמת.הרופאים בישרו לנו כי מצבה לא טוב, הבנתי אז שאימי נפרדת מהחיים,שהיא יותר לא תהיה לצידי , הדבר היחידי שהרגשתי שהוא ללא תנאי, עומד היה למות.
בלילה כשחזרתי הביתה היו עדיין במקרר שאריות ממרק העוף , אני זוכר שחשבתי שזו הפעם האחרונה שאזכה לטעום את מרק העוף של אימי , לאחר שבוע היא נפטרה, למרות שטפלתי בה לא היה לי מזל להיפרד ממנה, המוות כרגיל היתל בי ובה , לא התכוננתי למוות שלה אף שזה היה ברור שמדובר בעניין של זמן , לא היה בי את הכוח להיות איתה אמיץ , לתת לה למות בבית במיטה שלה , בדיעבד אני יודע שזה היה בלתי אפשרי כי אחיי והמשפחות היו שם ותמיד הם היו מסוגלים להתעלם מהדבר הברור מאליו בנוחות כפי שרוב בני האדם עוצמים עיניים ברגעים נחוצים שדורשים תגובה אחרת, סידורי המיטה נקבעו מראש, לא היה מקום לאישה גוססת בסיטואציה החגיגית , מאז אני לא חי במעגלי משפחה, איני בוטח במשפחה, באנשים שיהיו בעלי עוצמה ואומץ לתת לאדם להיות נאמן לעצמו, החג הזה בשלתי לי מרק עוף כמו שלמדתי ממנה.

Read Full Post »

בשוק

בשוק המיועד לתיירים בבוקר בשעה שרק מעט אנשים באים אפשר לפגוש את הנערים והילדים בני המקום במיוחד את הילד השמן שצועק בקולו , מתלהב מהדהוד קולו הניחר מנסה להפיח קצת חיים כי סביבו רק זקנים שמתקשים להישאר ערים.חלקם מנסים ללא הצלחה להעמיד את הראש בתנוחה יציבה , לרוב זה גורם להם לפתע לשמוט את הראש ואז להתעורר בבהלה ומיד הם חוזרים לנמנם. הנער השמנמן דוחף את העגלה עם הבייגלה המצופה בשומשום צועק וצוחק בקול רם החוצפה שלו מוצאת חן בעיניו האנשים שמקיפים אותו מניחים לו לצעוק כי הם יודעים שזו לא החוצפה אלא הכוח שלו הנובע מעצם היותו צעיר, הם כבר יודעים ששום דבר מסעיר לא מחכה להם הם משלימים .והוא כל כך נאהב ומקובל רק בגלל חיוניותו שאינה מוטלת בספק.

Read Full Post »

Read Full Post »

אני חי בסביבת מוות רעילה , ישראל כולה היא מחסן מורעל , פחות או יותר. רעלים ממש רעילו של הסביבה זיהום אויר , זיהום הקרקע וזיהום של האנשים בשנאה ובחוסר חמלה.

האם יש קשר לרעילות ולתנועה הציונית?

בזמן האחרון אני חושב על יצוג של הרעל הזה , אני מחפש מקומות שאוכל ליצג בציור בהתיחסות לסביבה לפועלו ההרסני של היצור ההולך על שניים.

איך מעבירים תחושה רעילה בציור , מה הוא הדבר המתמיר באכזבה שלי מהציונות מהמקום הנאלח והמסואב הזה – ישראל .

אני מחוץ לעניינים, בנתיים שורד, היה לי יום הולדת עצוב , העצוב מכל ימי ההולדת שהיו לי , כמעט לבד לגמריי , והמוזר ביותר שאנשים שבקשר איתי , קשר שטחי של עבודה בורחים מהבדידות , מפחדים חלקם אלימים ממש , עוד סוג של רעילות.אנשים רגילים בישראל הם אלימים וכוחניים דורסניים ומרושעים.

התקשורת שלי עם הסביבה אינה דבר מובן מאליו , אני חש שאני מגיע למקומות שאף פעם לא חויתי שלא ידועים לי חברתית , ואולי זה לא מקרי ושם רק שם בתחתית המחפירה אמצא את עצמי ואתחבר ואיך אדע ואוכל ליצג את הרעל הזה העומד באויר בישראל , הרעל שמביא לאסונות , שממית בשביל כסף את החיים מסביב.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »