בבוקר של זמן מסויים.
הטאקטיקה לכבוש את האפור, את ההמון , נשארים לצד הדרך או הולכים בראש, את זה ניתן היה לחוש ברמה שולית כמו מגע מרפרף של פרפר שעוקצו ברקועי המתכת הרקועים על כנפיו השבירות ומבטו נמצא בין שני בליטות גבעוליות הבולטות ונראות למרחוק כמו תבונה מוחלטת של הטבע.
כמו אשה קומפקטית של יופי מוצק, של בטחון בהיותה בציר הנשיות שלה שלא נפגם שום דבר והיא כה בטוחה וכה מזמינה את עצמה בעיקר שולחת את ידיה הקטנות למצוא את הזר שיבוא אליה מבעד הבוקר שרק החל ואת צליליו ניתן לשמוע בדפיקות קטנות של האישה מהקומה מעל שמנסה להבין היכן עובר הרעש המרעיד את הבטן .בלילה היא מתהפכת במיטה, חולמת אולי על מי שיבוא לגאול את הבטן שלה , לרפרף את קפלי הקפלים המסתירים תשוקה.
כל המחשבות האלה של הבוקר ללא המשמעות הפרקטית הנחרצת, מחשבות ללא תועלת, רשימת מילים שאסור שתאמרנה , כי הכתב כבד מידי ובחטף נכתב , אולי רק אם משהו מהכוונות יתממש תהיינה לבוקר המוזר עוד מחשבות תואמות בשלל צבעים מקפצות בהמשך.
כתיבת תגובה