לחקור את התופרים: מנדלבליט נכנס לאולם הדיונים. שאלתי האם הוא רוצה לבקש סליחה מעם ישראל ומרה"מ על הטרלול שאליו גרר מדינה שלמה ומה שלום גרונו ה"אחוז". מנדלבליט לא השיב. העדות החלה. pic.twitter.com/UYWFZuD1Gs
🔴 השופטים הפסיקו את הדיון בגלל ויכוח סוער בין חדד לתירוש שאיבדה את העשתונות וביקשו משני הצדדים להיכנס ללשכתם. חדד: אני לא אעזוב את הפרקליטות. הם הגישו כתב… pic.twitter.com/OucL4Mkhb4
A new Israeli documentary is setting the record straight.
NAZA: The Real Story offers a firsthand account from senior IDF commanders and intelligence officers who were directly involved in the fight against Hamas in Gaza.
אותה דת ששורפת כנסיות ופוגעת ביהודים רק בצרפת האנטישמית חשבו שיוכלו לאלף את הנאצים המוסלמים גם באירופה.
TERRIFYING: A pack of North African Muslims on motorcycles, carrying Palestinian flags, are on their way to join the riots and burn down schools in Marseille, France’s second largest city.
טייס המשנה החשוד בתקיפת קברניט טיסת פליי דובאי שהייתה בדרכה לישראל זוהה אתמול (שישי) כהמאם אל-המאמי, אזרח עומאן בן 29. CNN דיווחה על זהותו מפי שני מקורות המעורים בפרטים ובכיר ישראלי, וציינה כי גם התקשורת הממלכתית בסעודיה זיהתה אותו בשמו.
If this is the co-pilot from flydubai, he looks just like NYC Mayor Zohran Mamdani.
העבר האנטישמי של הפסטיבל בוונציה – The Antisemitic Past of the Venice Festival
העבר האנטישמי והפשיסטי של פסטיבל הסרטים בוונציה מושרש בימי הקמתו תחת המשטר הפשיסטי של בניטו מוסוליני באיטליה בשנות ה-30. הפסטיבל, שנוסד בשנת 1932 על ידי הרוזן הפשיסטי ג'וזפה וולפי (שעל שמו נקרא עד היום הפרס לשחקן המצטיין – "גביע וולפי"), הפך במהרה לכלי תעמולה מרכזי עבור המשטרים הפשיסטיים והנאציים באירופה
The antisemitic and fascist past of the Venice Film Festival is rooted in its inception under Benito Mussolini’s fascist regime in Italy during the 1930s. Founded in 1932 by the fascist Count Giuseppe Volpi—after whom the award for best actor, the "Volpi Cup," is still named—the festival quickly became a key propaganda tool for the fascist and Nazi regimes in Europe.
היהודי זיס – Jew Süss
הסרט הופק בהזמנת יוזף גבלס ובפיקוחו. הוא זכה להצלחה מסחרית עצומה, הוקרן בפני מיליונים בגרמניה ובארצות הכבושות, ולאחר הקרנות דווח גם על תקיפות יהודים. אבל השימוש המצמרר ביותר בו נעשה מחוץ לבתי הקולנוע הרגילים. על פי התיעוד ההיסטורי, היינריך הימלר הורה להקרין את הסרט בפני יחידות אס-אס שנשלחו לפעול נגד יהודים, בפני שומרי מחנות ריכוז ובאזורים שמהם עמדו יהודים להיות מגורשים. הוא הוקרן גם קודם למה שהנאצים כינו בלשון מכובסת "פעולות" נגד יהודים.
The film was produced at the behest of Joseph Goebbels and under his supervision. It achieved immense commercial success, was screened to millions in Germany and the occupied territories, and attacks on Jews were reported following its screenings. However, its most chilling use occurred outside conventional movie theaters. According to historical records, Heinrich Himmler ordered the film to be shown to SS units deployed against Jews, to concentration camp guards, and in areas from which Jews were about to be deported. It was also screened prior to what the Nazis—using a euphemism—termed "actions" against Jews.
החרם הצרפתי והקמת פסטיבל קאן: הזעזוע הבינלאומי מהפיכתו של פסטיבל ונציה לבמה אנטישמית ופשיסטית מובהקת הניע דיפלומטים ואנשי תרבות צרפתים להקים פסטיבל מתחרה, חופשי ודמוקרטי – שכך למעשה נולד פסטיבל הסרטים בקאן
The French Boycott and the Founding of the Cannes Festival: International shock at the Venice Festival’s transformation into an overtly antisemitic and fascist platform prompted French diplomats and cultural figures to establish a rival festival—one that was free and democratic—and this is how the Cannes Film Festival was born.
הדרך הקלה של ישראל ויהודי לקבל מחמאות באירופה היא להשמיץ את עמו ואת עצמו, אין דבר יותר אהוב על אנטישמים באירופה מיהודי או ישראל שעושים עבורם את המלאכה שלא פעם היא שקר או חצאי אמיתות
The easy way for Israel or a Jew to garner praise in Europe is to disparage their own people and themselves; nothing pleases European antisemites more than a Jew or Israel doing the work for them—work that often consists of lies or half-truths.
בעזרת גורק מX אביא ציטוטים
הפסטיבל הוקם ב-1932 תחת המשטר הפשיסטי של מוסוליני (על ידי ג’וזפה וולפי, שר האוצר שלו), והיה כלי תעמולה מובהק בשנות ה-30–40. אחרי המלחמה הוא חודש כמעט מאפס, הפך למוסד יוקרתי בינלאומי, והיום הוא נשלט בפועל על ידי אנשי תרבות מהשמאל/המרכז-שמאל האירופי. זו הסיבה העיקרית שהוא “אומץ” על ידי השמאל.
