Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ויזואל’

כשלון וירטואלי בזמנו במקום אחר בזמנים אחרים היה פורום, היה זה האינטרנט בחיתוליו, השתתפתי אז בפורום שהיה יחסית די מצליח. 

אז נכנסה איזה גברת לפורום, התיידדה  עימי כמעט בלחץ פיזי מתון , ממש דרשה את שלומי ובמשך שנים ניהלתי עימה יחסים וריטואלים ידידותיים .

 אז הייתה אחת אחרת שיעצה לי להיזהר מאותה גברת, היא לא הרחיבה, פשוט אמרה לי תזהר ממנה והמכוונות שלה, לא ייחסתי לאזהרה אז משמעות רבה , חשבתי שזה קשור ליחסי נשים , ולמען האמת היום בדיעבד ברור לי שהייתה מידת צדק לא מעטה באזהרה ההיא.

 האינטרנט מאז איבד את משמעותו, כיום הוא משמש לי כלי בעבודה, באיסוף אינפורמציה , כמעט לחלוטין איבד מבחינתי את הייחוד שלו ככלי לקשר בין אנשים. בכוונה בחרתי פה לכתוב בלוג, מין בלוג ללא דיאלוג עם קהל, כי איני מאמין בדיאלוג עם קהל ישראלי , איבדתי לחלוטין כמעט את היצר לנהל דו-שיח עם הקהל הישראלי, כאחד שחי בישראל ברור לי מה משמעות הדבר.   

Read Full Post »

ה..מרתונים

בשנה בה למדתי ציור לאחר הצבא באונברסיטה היה לנו מפגש של סטודנטים בביתה של המבוגרת ביותר בכתה, אני הייתי הצעיר ביותר, בעלה היה שם מוסיקה קלאסית נעימה, והיינו מציירים מודל עירום, בדרך כלל היו אלו שתי מודליות מארגנטינה, אחת קטנת קומה עם גוף מסקרן, ויכולת פיתול מרשימה, היתה לה כוונה ליצור עם גופה קומפוזיציות מרעישות מאד מרתקות, לא היו לה עכבות כלל בנוגע לחלקים אנטומיים רגישים עד שלעיתים היה המראה קרוב לפרונוגרפיה, המתיחות המינית לא היתה , לא פעם שאלתי את עצמי אם משהו בי לא בסדר, מדוע איני חש כל עירות מינית , אחר כך הבנתי שהמנגנון של הציור אינו מנגנו של מין , הריכוז הנדרש לעין ולהתבוננות מבטל כל דבר מחוץ לקונטקסט של הציור.

לי היתה אז מטרה לשלוט עד כדי הכרות אינטימית עם הרישום החופשי, לא היה מדובר ברישום אקדמאי, התנוחות הוחלפו כל כמה דקות, היה על הרשם לרשום במהירות את המחווה הפיוטית או הרדקלית של המודל ולתפוס את האופי ואת הקומפוזציה במהירות.

השיטה מצויינת בעיקר למטרת לימוד העין, ליצרה בלתי אמצעית בין היד הרושמת לעין, המהירות הנחוצה והריכוז הגבוה הנדרש למען המטרה "מחנכים" את העין לתפוס מהות בהרף עין בלי עכבות והשהיות תבוניות.

במשך הזמן קניתי לי מיומנות , והפכתי לרשם זריז ודי מוצלח, לצערי הרב את רוב הרישומים השמדתי, חבל, אבל אז ראיתי בנסיון הזה משהו בוסרי, חויה הכרחית אבל לא בשלה, כמה רישומים נשתמרו, אפילו היום בעיני הם לא רעים.

בזמן האחרון יש נטיה לעשות מכל אותם שיעורי רישום בעירום סצינה , קוראים לזה מרתון, אחר כך בבית ספר לאמנות היינו עושים מסיבות כל הלילה, ולהם קראנו מרתון רישום, בדרך כלל השתתפו במרתון כמה מודלים , ואנו שילבנו מוסיקה וריקודים במרתון, האובייקט במסיבות היה לא רק המודלים אלא גם אנו הסטודנטים שהתחפשנו , המסיבות לוו בשתיה ובכל מיני זרזים חברתיים כמו ג'וינטים ודומיהם.

בזמן האחרון שוב גוף האדם מסקרן אותי, הייתי מנסה למצוא את אותה מודלית מארגנטינה, הקטנה, עם הגוף המעניין שהיתה ממציאה תנוחות מרתקות.

Read Full Post »

דמות

me2288.jpg

Read Full Post »

אוכל

 בחג רציתי לבשל לי משהו צמחוני וטעים.מצאתי מתכון של פטריות ותפוחי אדמה בתימין, אני אתאר בקיצור.לוקחים סלסלת פטריות שמפיניון קוצצים להם את הרגליים, לוקחים בצל בינוני , קוצצים גס, מטגנים הבצל ומוסיפים את כל הפטריות. לאחר כעשר דקות שמים את הכול בצלחת באותו מחבת מטגנים תפוח אדמה , שקוצץ לקוביות , מחכים שיזהיב ואז מוסיפים את הפטריות והבצל, לזה מוסיפים או פטרוזיליה או תימין ,והמאכל טעים מוכן. אבל מה שנגלה לי שאם למחרת נשאר קצת מזה, ומטגנים מעל השאריות ביצה במחבת, התוצאה מדהימה בטעמה.

Read Full Post »

סליל

wach333.jpg

Read Full Post »

רישום חיה

animal77.jpg

Read Full Post »

קהל אחר

איך אפשר להשאר אנונימי , כמעט בלתי אפשרי.

המחשבה שאני בודד לעצמי ללא דין וחשבון, איני מנהל שום דיאלוג דווקא בגלל שזה אינטרנט שהכל חשוף כביכול,אני פה לבד.

כאבים לא ממש מעניינים את הקורא,אלא אם הם מזכירים את כאביו,הוא לא מחפש להיות קהל הוא מחפש את עצמו , בתוך הקהל הבודד הגדול ים אבוד של אנשים בודדים.

אולי בתוך נחשול הבדידות הזה יד ענוגה תהיה ראויה למגע אבל זו האשליה , היא בטח תרצה משהו , הוא רוצה משהו, משהו יהיה להם לצפות מאחרים. על מה החלומות שלנו , כשאנו חולמים בשקט את הבדידות החונקת אותנו, באבדון מודחק ותובעני , כמעט שכחה בצל העירות , ההפך המתרחש בזמן אמת מול העין, הכל מתרחש ונעלם עוד בטרם יהיה ספק בידנו להבין ולהתחייב.

Read Full Post »

רישום, דמות

snu707.jpg

Read Full Post »

מרק עוף

ספטמבר 13, 2007
מרק עוף
Filed under: ליריות, ויזואל — timefrom @ 2:24 pm Edit This
כשאימי נפטרה זה היה בחג פסח ,כבר לפני החג היא הראתה סימני חולשה הפסיקה לקחת תרופות , לא ניתן היה לעצור את ההתדרדרות היא מאסה בחיים האלה שהפכו לסבל בשבילה. בחג היא בישלה כרגיל לכולנו אני אמנם עזרתי לה אבל על מנת שנוכל כרגיל לאכול מרק עוף מסורתי, כמו שהיא תמיד הכינה בחג , עזרתי לה בקטעים הקשים של קילוף והכנת הירקות , שטיפה והכנה , היא רק פיקחה על העשייה, הוסיפה וגרעה כפי שהיא ידעה.אכלנו את המרק בחג, מאוחר יותר היא נפלה, שמענו את החבטה כשהיינו סביב השולחן , לקחנו אותה לחדרי והנחנו אותה על המיטה, היא ביקשה שלא נזמין אמבולנס אבל המצב היה רע , לא היה לה אפילו כוח לבקש כי נאפשר לה למות בבית .שכנעתי אותה שאני אקרא לרופא, והרופא יוכל לתת לנו התרשמות שלו , כך עשינו הזמנו רופא והרופא בדק אותה וקבע שעליה להגיע לבית חולים זה היה קשה לה , היא הבינה כנראה שזה הסוף וביקשה שלא נאשפז אותה, אני חושב שטעות עשיתי שהבאתי אותה לבית חולים, זה הרגע בו אני מעדיף את עצמי חי לצד אם חיה ולא מסוגל לראות אותה לא כאם אלא כאישה שמבקשת להיפרד מהעולם שחייה כבר אינם חיים.הקטע האגואיסטי הזה מטריד אותי כי האהבה אינה פותרת אותנו מהקטע בו כאוהבים דווקא עלינו לשקול את השקול שלה , לא שלנו, לא מה שנוח לי, ולכל בן דרושה אם חיה, לכל בת גם, זה היה בלתי פתור לי, גם כשאבי שנים לפני חלה ומת שקלנו רע , הסתרנו ממנו את האמת , לא התייעצנו בו, לא אפשרנו לו להיות זה המחליט על גורלו, כי לא באמת חשבנו עליו, אלא היינו בתוך המעגל שלנו , המשפחתי.בזה כשלתי , לא היה לי את הכוח לתת לה את הרגשת האינטימיות האחרונה,הגענו לבית חולים וכרגיל אני נשארתי איתה בחדר מיון, תמיד אני, אחי חזרו לשבת סביב השולחן , איני מבין איך הם המשיכו לאכול כאילו דבר לא קרה.אימי שכבה במיטה בקצה, אני הייתי לידה והייתי מותש פיזית הרגשתי שאני הולך ונרדם החולצה שלי הייתה מלוכלכת וחשבתי שלא יקרה דבר אם אלך לביתי לכמה שעות לישון, זו הייתה טעות, לעולם אסור להשאיר אדם לבד בבית חולים , אסור לבטוח בבתי חולים , לא בגלל שאינם רוצים לטפל במסירות , בגלל שהם נמצאים במערכת שחוקה, וגם הם מצויים במתח ובעיקר בשעות תורנויות ארוכות ללא שינה והם לא בדיוק נכונים לכל דבר בשיא הבהירות והמוכנות, לצערי.בכל אופן אמרתי לאימי שאני הולך להחליף חולצה ואחזור לאחר כמה שעות , היא לא רצתה להיפרד, אבל הייתי עייף מאד , בקשתי מהאחות כי יודיעו לי אם משהו יקרה, אחי שבא לאסוף אותי לא טרח אפילו להציע את עצמו במקומי .הגעתי הביתה אחי ישבו סביב השולחן , התקלחתי, ונכנסתי למיטה לישון, לא עברו כמה דקות וקבלתי הודעה מבית חולים להגיע דחוף , כשהגעתי ניסו לייצב את מצבה היא הועברה למחלקה פנימית לאחר שעברה ניסיונות כחייה, לא לטיפול נמרץ דבר שהיה חשוד בעיני , אבל היא הייתה סתם ניצולת שואה זקנה , אין לה שום פרוטקציה , וגם האמת היא לא רצתה את החיים שהיו לה.המצב היה קשה הרופאים הבכירים היו בחג בבית נשארו רק המתמחים, היה מתחמה שאין לו מושג לצערי, הכניסו לה טובוס לגרון ללא הרדמה, היא הייתה ללא הכרה וכאשר היא התעוררה היא החלה להשתולל הרופא קרא לי וביקש שהרגיע אותה , אימי הביטה בי במבט מקפיא,מנסה להבין איפה אני למה אני לא מגן עליה מהרופאים , מאוחר יותר בלילה היא תלשה בכוח את הצינור מגרונה ,הצינור שחיבר אותה למכונת ההנשמה ושקעה בתרדמת.הרופאים בישרו לנו כי מצבה לא טוב, הבנתי אז שאימי נפרדת מהחיים,שהיא יותר לא תהיה לצידי , הדבר היחידי שהרגשתי שהוא ללא תנאי, עומד היה למות.
בלילה כשחזרתי הביתה היו עדיין במקרר שאריות ממרק העוף , אני זוכר שחשבתי שזו הפעם האחרונה שאזכה לטעום את מרק העוף של אימי , לאחר שבוע היא נפטרה, למרות שטפלתי בה לא היה לי מזל להיפרד ממנה, המוות כרגיל היתל בי ובה , לא התכוננתי למוות שלה אף שזה היה ברור שמדובר בעניין של זמן , לא היה בי את הכוח להיות איתה אמיץ , לתת לה למות בבית במיטה שלה , בדיעבד אני יודע שזה היה בלתי אפשרי כי אחיי והמשפחות היו שם ותמיד הם היו מסוגלים להתעלם מהדבר הברור מאליו בנוחות כפי שרוב בני האדם עוצמים עיניים ברגעים נחוצים שדורשים תגובה אחרת, סידורי המיטה נקבעו מראש, לא היה מקום לאישה גוססת בסיטואציה החגיגית , מאז אני לא חי במעגלי משפחה, איני בוטח במשפחה, באנשים שיהיו בעלי עוצמה ואומץ לתת לאדם להיות נאמן לעצמו, החג הזה בשלתי לי מרק עוף כמו שלמדתי ממנה.

Read Full Post »

עבודה

trak45.jpg

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »