מבט ומראה שניבט , אדם מביט בדבר מסויים ומתוך המבט הוא גם הופך לאובייקט שנקלט בעין המצלמה,מישהו מביט בו במביט האלמוני, טיב המבט הכלוא שלו דומה לבעיה שיש בויזואל , שלא ניתן לעין האנושית בו זמנית להיות נקראת באופן שונה ובו-זמנית תודעתית וקונספטואלית כמו המקרה של הארנבת והכד , הכד יכול להקרא ככד כל עוד הוא נקרא כך, אם תשונה ההחלטה התודעתית והוא יקרא כארנבת הכד ימחק מהתודעה ,כאילו לא היה קיים מעולם.
בעוד המביט מביט הוא נלכד בעין של מביט אחר , בעניו למביט יש מראה מסויים נעדר ממנו כל מה שהמביט בו התחלנו רואה , למעשה הלכידה האחרונה היא זו אותה אנו קוראים ורואים , לא מובא לפנינו מה שהיה קודם , האם רק העין קוראת כך?
האם גם היסטוריה אנושית נקראת כך , האם רק מה שההיסטוריון רוצה להביא בפנינו מיצג את השקפת ההיסטוריון בלבד , ומה עם מה שלא היה לו יכולת לראות או אולי לא רצה להראות.
רק דבר אחד מציל אותנו מעיוורון , השונה האחר זה שאותו אנחנו מסרבים לראות , כאשר הוא מראה לנו מה שסרבנו לראות אנחנו מסוגלים לקלוט תמונה יותר מורכבת וכזו שיש לה חיישנים יותר בעלי יכולת לקרוא תמונה יותר מורכבת.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
