חשבתי על הקומפוזציה והצבע והקשקוש , של הסרטן בלבלב.
הייתי אצלו בבית הישן , ובשיעור במדרשה , דווקא השיעור לא היה מוצלח.
אבל האיש הוא מורה וחריף, מורה משפיע , הזמן ישפוט מה החשיבות שלו כמורה כאמן הוא בסדר הוא בקבוצה של אביבה אורי וגרשוני מכולם גרשוני הטוב ביותר , לדעתי , גרשוני יהודי יותר ורפי חריף יותר ואביבה הזויה ומרתקת , היום זה לא הולך כמו ההבדל בין אב לבן – בין ארם לאביו.
היום עין היא עין , מיומנות זו דרישה מינמלית מובנת מאליה , אז , כשרפי רצה להיות אמן אז המטאפורה והדימוי היו חשובים מהמיומנות , האוירה נוצרה מתוך כריזמה אמנותית וניתוח נכון של הכלים, היום איני בטוח שזה קביל , רוח התקופה?
היום זה לא אפשרי המופשט היום הוא טכנוקרטי ולא לירי ולא הבעתי , כן חייב להיות דימוי מהודק, מוגדר, הטקסטים של היום מחליפים את התממשות של אז , אז הטקסט היה מהודק, והציור היה פרוץ לכל גבול, היום אפשרויות הציור יותר ממוקדות ויותר מצומצמות.
הרבה ביקורת הוטחה שלא בצדק ברפי לביא, מדורו הוא איש מבריק שאהב אמנות ותלמידים לאמנות , רגע הוא עוד חי..מה הבהלה שיחיה הרבה.
דורית מנטל בחיפה מתה מוות מאד אכזרי , אז לה גם מילה טובה של פרידה למרות שלא הכרתי ממש.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
