בצד האמנות הנמצאת במרכז , במרכזי האמנות או במרכזי התודעה, ישנו זרם או זרמים של אמנות שהיא המשכה של האמנות המושגית , ו היא אמנות מגוייסת לחברה ולסביבה.
האובייקט האמנותי אינו בעל השלכה ויזואלית , הויזואליה משמשת כמכשיר להפיק תובנות שמנסות לגעת בעצבי המתח הסיבבתיים אקולוגיים או אלו החברתיים. החיים הם אמנות נשמתו של בויס מרחפת מעל השמאן שהביא לאמנות לא רק תעלולי מיסטיקה ניו אייג'ית אלא גם את הסביבה בצורתה הטהורה ללא פוליטקה אלא כחומר בעל נוכחות אנרגטית או שמאנית.
המנעד החברתי מאד רחב ובלתי ניתן לתיחום, כי כל אמנות בראש ובראשונה היא חברתית אף כזו שמשחקת במשחק הצר של עולם האמנות עצמו משוחחת עם הזרמים פנימה.
האמנות האקולוגית שקועה במירשמי מידע על הסביבה, מפרשת נוזלי רעל שחודרים לאדמה מבקשים לטנפה ולהרעילה, זו עיסקה אידאולוגית שדורשת חינוך והתיחסות למדע , מפני שהיא תלויה ברצף התובנמות המדעיים שבהם היא מתכסת כסות ויזואלית המזכירה תרשימים ואו הפרדת דגימות, סימון מזהמים , תוך מתן פרשנות מדעית שימושית, הצד האמנותי מרוסן קצת, נסוג בפני הנוסחאות, מבקש את קיומו דרך המבט של הוקטור הממריא לראש לפיק נישא , קולטני הרעל פולטים נוסחה, היא לא גואלת, אין פה מבט מצועף המבקש להתרפק על התכלית של האמנות כפי שהיא נלמדת בבית הספר במערב, השילוב בין בית הספר לאמנות לפקולטה למדעי החיים מניב יחס מעוקר חתוצאה היא דיון ענייני נעדר פאוטיקה , אבל הרמז על היופי של הטבע "כפי שהוא" צריך לספק את התאווה האסתטית.
התלהמות לא מתקבלת בהבנה , אף שאמנות טובה צריכה לפחות לתת לצופה טפיחה כלשהי שלא פעם נושאת פאתוס ומתלהמת בחדווה .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
