הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

המחלה של אולמרט התגלתה לנו היום בצהריים .

כבוד גדול נפל בחלקנו, מתוך כבוד לנו האזרחים, ניתנה לנו האזרחים הזכות לבקר את הערמונית של מר אולמרט ביקור ממלכתי, אומרים שזה נפלא שראש ממשלה משתף אותנו בכל מה שמתרחש אצלו בבלוטות.

מה הצבע של הבלוטה , בטח סגולה אפורה ואדמדמה עם קוטוב אוקר , אולי נגיעות קטנות של כחול אולטראמרין לייט , אבל בלי גלישה למשהו טמיר כמו אנידיגו , אז זהו בצרידות התבשרנו שאנחנו חלק מהמופע אולמרט והערמונית , הבלוטה המתמרדת .

כמה זה ישמש אותו כאשר יעמוד לפניו חוקר משטרה וינסה לברר איך אולמרט פיצה עצמו על חשבון הציבור כל אותם שנים ,  האם גם אז מרדה הערמונית נגדו או רק עתה כאשר קלונו נחשף , עכשיו אנחנו כבני אדם לא יכולים לרדוף אותו, הוא ראש ממשלה "חולה".

Read Full Post »

בערוץ 23  היו בשבת סרטי אמנות על קיקי סמית ועוד כמה אמנים ואמניות.

אחד הדברים  מהשיח האמנותי העכשווי המתגלה עתה הוא שהשפה של האמנות היא בעיקרה שפה פרטית , או בשם הבלתי נמנע – "אידיוסנקרטי" , היינו שלכל יוצרת יש שפה שאינה שעונה על כללי תחביר רהוטים פורמליים , הדרך להסביר עוברת דרך משקפיים סובייקטיביים, אולי בהקצנה זו השפה שנוכחת בכל מקום כעת ללא קשר לאמנות, אין תחביר אונברסלי, הסובלנות היא הכלי העיקרי, או אולי היכולת להתחבר לחויה של הזולת ה"אחר"  אינך יכול לצלוח טקסט בעזרת תקדימים , או בעזרת כללי תחביר מוכרים, הניסוח נסיוני ומשתנה, מתוך עצמו, בלי סלחנות לצופה ואו הקורא, שמתבקש לגלות אהדה למה שאינו מוכר ואו מובן, היצוג הוא יצוג פרגמנטי , אין יכולת הפשטה , המילה הפשטה מאד "מסומנת" היא טעונה כבר חשד לכפיה ולדכאנות, בפוליטיקה יש חשד אף לפאשיזם לטנטי, האונברסליות היא טוטלטריות שנשענת על כללים שאינם למען הפרט.

הפרט והפרטי חוגגים, בשחרור סופי מכל מרות, אין אמנם הבנה ובטח שאין אג'נדה למעט אג'נדה אישית , אפילו אם נניח אמנית מסויימת לפי איך שהיא מגדירה את עצמה , היא פמיניסטית ההשתקפות של העבודות לרוב אינה אלא פרטית , ככזו היא עדות על חויה אישית, ולא עדות על אימוץ אידאולגיה והטמעתה פנימה לתוך השפה , הקריאה קשה, למעט החלקים החושניים, היפים, אותו יופי ראשוני שאנו כבני אדם מתמכרים אליו באמפטיה בסיסית , אנחנו נאחזים בחלק הזה , כי הוא החלק היחידי הדובר והמספר לנו סיפור.

הפיגורטיבי אינו מנומק אלא בהיותו מסומן פנימי , הוא המתואר כחלק מהחויה הריבונית, וההיתר להשמיע אותה , האמנות היא גחמה, והפוליטיקה אף יותר מהאמנות היא גחמה .

כמעט כל הפוליטיקה נראית רצף של גחמות של נשים וברנשים, גינת רצה לעשות תחקיר צרכני אבל גינת הוא גחמה פרטית, אולמרט רוצה לעשות פוליטיקה, אבל כל מה שהפוליטיקה שלו מיצגת אינה אלא גחמה , אישית , שום דבר אינו מעבר לספין הגחמני הנהנתני , אין כמעט שום יכולת להעביר מסר שלא ייתאמת כיצוג של גחמה במקרה הטוב יחסית תהא זו גחמה של קבוצת אנשים , אבל המנהיג הוא גחמה שיכולה להיות מיוצגת ללא בושה ככזו , בלי התנצלות.

Read Full Post »

קלרה ביקשה ממני כי בראש חודש אבוא לעזרתה , היא ביקשה כי אעזור לה לקחת את מכשיר הטלוויזיה לבית האבות.

קלרה בת 85 , היא נסעה בחגים לארה"ב לפני שנסעה התייעצה עימי האם כדאי לקחת את הסיכון, היא נסעה לבת שלה , יש לה גם בן בישראל , שלא שומר איתה על קשר, יש לה פיליפינית.

קלרה סיפרה לי שהיא בוכה כל לילה , לפני כשנה בעלה מת, אני לא יודע למה בי היא רואה משען, אולי כי אני מצליח להיות איתה אנושי, דבר שאני לא מבין כל כך, הרי אני לא טיפוס כל כך נחמד.

  בהתחלה כשעברתי לבניין הזה היא חשדה בי, ואז יום אחד נשברה המנורה, והיא בקשה את עזרתי , ראיתי שזו מנורה, והחלפתי לה , לא משהו מסובך, ובכל זאת היא הוקירה לי את העזרה , למחרת היא דפקה בדלת , ונתנה לי עוגת גבינה .

החברה שלי זו שאהבתי כשהייתה אצלי אפתה לי עוגת גבינה, זה היה אחד מרגעי השיא שלנו בזוגיות השברירית .

קלרה דואגת היא יודעת שמעט נשאר לה לחיות, והיא פוחדת, אני חושב שהיא ברת מזל, יחסית, אבל הניכור מבנה , החיים לבד, הבכי שלה, עיניה האדומות תמיד, האימה , השתיקות , למה הזקנים שלנו צריכים בסוף הדרך לשהות לצד פיליפינית שעושה כמיטב יכולתה, בעדינות , אבל היא זרה, היא מחר תהיה קשובה לבדידותה של עוד אימא שלנו , אנחנו בגדנו בהורים , לו הייתי מאמין הייתי אומר שמחכה לנו גמול שלא ברא השטן.

  אני לא מאמין, חוץ מזה אלוהים הוא טיפוס מפוקפק.

Read Full Post »

כל תקופה ודור יודעים איך להשפיל את האמן והאמנים, אמן ואו אמנית מראש הם שוליים, שולי השוליים בחברה , כך היה וכך יהיה, אמנות יש לה בתרבות המערבית כמה מטרות, כל המטרות לא היו מעולם בראש סדר העדיפויות,  זה טיבעי, שכן יש אינספור דברים החשובים מאמנות, זה לא משנה עד כמה האמנות היא צורך קיומי ממש לאנשים .

אותם אנשים הם מיעוט , אבל ניתן לראות בפרספקטיבה של הזמן עד כמה הם חשובים , החשיבות מתבררת בערך כמה עשרות שנים לאחר מות האמנים מעטים זוכים לחסד של אהבה והערכה ששורדת עוד בימי חייהם, אמנות פלסטית היא בתחתית הרשימה בראשה הספרות ואולי בעצם האדריכלות , האדריכלות חשובה והיא המיגזר היחידי שיש לו השפעה מסויימת על החיים הארציים אם-כי בסופו של דבר כמו כל האמנויות ספרות ומוסיקה מיבחן הזמן הוא זה שמותיר או שולח לתהום הנשיה .

הסופרים אלה שמוגדרים כקנון בדומה לאדריכלים מסוגלים לפיק תועלת חומרית מכתיבתם הם מוכנסים לקטגוריה של "נכסי תרבות" או "נכס צאן ברזל" אף שמדובר בעסקים רוחניים , אפילו מידי פעם הם מסוגלים באמירה ליצור רעש אבל חשיבותם קטנה לחיים מחשיבות בנקאי, מנהל מפעל ואו אפילו בעלת רשת שיווק מצליחה, השפעתם קטנה לעין ערוך מהשפעת הגנרל או ראש המדינה , הם זוכים למחווה של אילוסטרציה של אירועים בעבר בציור בהווה בצילום , וגם בקולונע התיעודי.

אבל אין להם השפעה על מהלכי היום, פירסומאי של אבקת כביסה מביס אותם בקלות.

אמנים הם אנשים פאתטים , הלכמים יודעים זאת מראש, התמימים בגלות מגלים את האקסיומה הסגפנית הזו באיחור ויש שלעולם לא יגלו.

הרשימה היא כזו :

א. אדריכלות

ב. ספרות ושירה.

ג.מוסיקה.

ד.תיאטרון וריקוד.

ה. אמנות פלסטית.(הכוללת : ציור,פיסול,צילום וקולונוע)

Read Full Post »