קלרה ביקשה ממני כי בראש חודש אבוא לעזרתה , היא ביקשה כי אעזור לה לקחת את מכשיר הטלוויזיה לבית האבות.
קלרה בת 85 , היא נסעה בחגים לארה"ב לפני שנסעה התייעצה עימי האם כדאי לקחת את הסיכון, היא נסעה לבת שלה , יש לה גם בן בישראל , שלא שומר איתה על קשר, יש לה פיליפינית.
קלרה סיפרה לי שהיא בוכה כל לילה , לפני כשנה בעלה מת, אני לא יודע למה בי היא רואה משען, אולי כי אני מצליח להיות איתה אנושי, דבר שאני לא מבין כל כך, הרי אני לא טיפוס כל כך נחמד.
בהתחלה כשעברתי לבניין הזה היא חשדה בי, ואז יום אחד נשברה המנורה, והיא בקשה את עזרתי , ראיתי שזו מנורה, והחלפתי לה , לא משהו מסובך, ובכל זאת היא הוקירה לי את העזרה , למחרת היא דפקה בדלת , ונתנה לי עוגת גבינה .
החברה שלי זו שאהבתי כשהייתה אצלי אפתה לי עוגת גבינה, זה היה אחד מרגעי השיא שלנו בזוגיות השברירית .
קלרה דואגת היא יודעת שמעט נשאר לה לחיות, והיא פוחדת, אני חושב שהיא ברת מזל, יחסית, אבל הניכור מבנה , החיים לבד, הבכי שלה, עיניה האדומות תמיד, האימה , השתיקות , למה הזקנים שלנו צריכים בסוף הדרך לשהות לצד פיליפינית שעושה כמיטב יכולתה, בעדינות , אבל היא זרה, היא מחר תהיה קשובה לבדידותה של עוד אימא שלנו , אנחנו בגדנו בהורים , לו הייתי מאמין הייתי אומר שמחכה לנו גמול שלא ברא השטן.
אני לא מאמין, חוץ מזה אלוהים הוא טיפוס מפוקפק.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
