אחרי ארבעים קשה קשה למצוא מישהי שתהלום את גחמותיך שצברת בדמי עמל ברוב שנים ,
כמעט בלי שהרגשת הפכת להיות נודניק, ללא מעצורים ובלי עכבות , נסער בגלל דבר מה ולא יודע את נפשך מהדבר הבסיסי ביותר והכואב ביותר.
אחרי ארבעים כבר לא נושאים אלייך עיניים שתממש את ההבטחה שהבטחת בצעירותך , הרי נתנו לך מספיק זמן, ומה השארת אחריך איזו נחלה בנית מה הבאת לעולם מלבד מבטים עגמומיים. קשה לפענח את זו שאתה רוצה במחיצתה ללכת כמו תינוק שזה רק נולד , ולעשות אותה חלקה מתשוקה .
וכל זה דחוס אויר מהביל המבע מלא התשוקה , אך ככול שקרבים, הוא, אותו מבט נבלע באפלה,
רוצה להגיח ולא יכול מבוהל מעצם הדברים נכלם בוש , כבר לא נשאר הרבה זמן , עכשיו או לעולם , אבל הימים נשרכים כמו הבל תלוש ודהוי. וכל מיני גורמים חיצוניים בהולים מפריעים את המנוחה , אמנם לא עבדתי קשה אבל אני חש עייף יותר מתמיד.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
