הטקסט בדרך כלל , לא קביל, אינו תואם את הויזואליה, לעיתים בצרימה , אפילו בגרימת עוול לעבודות אותן כביכול הוא אמור לקדם.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא המעמד הרעוע של האמן מחד, ומאידך האגו של האוצר, שמנצל את ההזדמנות שנקרתה לו להפוך את היוצרות, ולהיות הדבר העיקרי.
אם קראתי טקסט מאיר עיניים , צנוע, החותר לקדם את העבודות ולהאיר את האמן, אזיי אהיה מופתע, משום מה דווקא כאילו במקום הזה של המקצוענות יש זילזול כזה גס באמנים ובאמנות.
מה יכול לבטא זילזול גס יותר מטקסט שבא לקדם ולהסביר אמן ואמנותו והופך להיות הסבר לבעיותיו מצוקותיו של האוצר ללא קשר לאמן ואמנותו.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
