אחד האמנים שאהבתי, הערכתי והערצתי ועדיין אני חושב שהוא מגדולי אמני ישראל פנחס כהן גן מתפרנס מ- 1600 שח של ביטוח לאומי וחי לו ספון בדירת/מחסן, אמן בסדר גודל כזה שרשם כמה מהפרקים המזהירים ביותר בתולדות האמנות, ובמיוחד התקופה המושגית שלו מתקיים בדוחק, הוא זכה בפרס ישראל לאמנות, האיש גורש מבצלאל, לימד תקופה מסויימת בת"א בבית ספר הגבוה לציור, אמן מיוחד שנדחק לשולי השוליים .
בשבילי פנחס כהן גן עדיין אמן גדול וככה יהיה תמיד.
רפי לביא נבחר לביאנלה, רפי היה צייר טוב, לא אמן גדול, הוא היה חקיין (קיצור דרך) שתרגם טעם אסתטי (קי טומבלי) והביאו והציגו כ"טעם" לוקלי ישראלי, הטמעה די מוצלחת אם כי בראי הזמן מדובר בכשלון מהדהד, ברם ההצלחה שלו הייתה כה גדולה בזמן ההוא, עד כי ההתיפיפות הבורגנית- "דלות החומר" הפכה לבון טון ובעצם לסמן של הישראליות הנהנתנית הנובו-רישית , עד לזרא, עד לקבס נטחן המושג "דלות החומר", רפי לביא היה כריזמטי, דעתן, בקיא וחריף, אהב תלמידים לאמנות ועוד יותר אהב את הסגידה שלהם אליו למורה לגורו, הוא היה כאמור אמן בינוני אבל צייר טוב, כצייר הוא למד עצמו והגיע לרגישות וליכולת מדוייקת וחדה בכלים שאתם ובהם עשה שימוש -אבל הבחירה בו היא נוסטלגית :
אולי יש בה הדרת כבוד, סגירת מעגל לדור שהפך את ה"דלות" לאמירה נובו רישית הסלון ה"דל" הישראלי מוכר, תלמידיו והדור שהוא חינך התרחקו מהדלות במהירות ובאופן מוחלט, תרתי משמע, לומר על הנהנתנות התל אביבית העכשווית שיש בה ולו קורטוב מאותה אבחנה לא רק אסתטית של "דלות החומר" תהיה מלאכת תפירה גסה למדי, ואף שכך אני יכול להבין את הצורך להתחבר לדמות הסמכותית של רפי, כאשר כיום אין באיזור דמות חינוכית סמכותית לא רק באמנות אלא בכלל, ולרפי הייתה יכולת לטעון במילים מעטות ולא בשפה עשירה ובחדות אכזרית טענות שהן אולי נכונות לדור שלאחר קום המדינה, שכביכול אימץ קוד של "צניעות", אבל בלי בקורת אי-אפשר אז נשאלת השאלה לאיזו מטרה נבחר רפי, האם יש לערכים שלו של עבודתו איזשהי השפעה על הדור הנוכחי ?
יעיד על כך ניר הוד, הוא ההפך הגמור, האיש שצועק הגזמה ורוצה לכבוש בסערה את המתבונן לכבוש ביופי הפתייני הדקאדנטי את הרגע ולחמוד את הפיתוי ברהב בלתי מוסתר ניפץ לרסיסים את "דלות החומר" ואני חייב להתוודות אני אוהב את ניר הו, יש בעבודות שלו סיכון, הוא הולך למקומות יחסית מאד לא "בטוחים" הוא מנער היטב את הצביעות הנובו רישית ה"צנועה" ה"סגפנית" והמיושבת והכל כך מזוייפת של הדור שאמץ את הערכים של "דלות החומר" וגר בפנטאוזים מפוארים לצד אהוד ברק וביבי נתניהו- חלקם בצד דלות סגפנית ניהלו חברות של סחר בנשק, חלקם ביטחוניסטים וכו.
אם-כבר , "אומר" ניר הוד בעבודות שלו, הדימויים שלי פי כמה מתאימים לסלון שלכם ולא עבודה שערכיה הם "דלות החומר", ועכשיו הנערות של לוחמי הסיירות מאוננות בסלון, יש התגשמות מובהקת יותר של הציונות מזה?
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
