פסל של סצינות גוטיות בריאליזם מצמרר ומתיש, כוחני במובן של התעסקות בויזואליה קשה כמעט מדיפה ריח, לי כישראלי יש דה ז'ה וו עם פיגועים או סצינות קשות המוניות של כל מיני פרקים אפלים מהעבר, אולי זה המשך של התערוכה של הגופות הכל כך פופלרית, היכולת הטכנית משתעבדת רק למשהו שהוא בל יתואר- זה חשוב להביך את העין הרכה והרגישה הנשלטת כשלעצמה בגחמה אנושית מלאה רומנטיזציה, הסצנה דרמטית כאילו יש בה אמירה בשל היותה וולגרית ומלאה אימה מחיי האדם המודרני.
דווקא כשהוא נשאר בקטע של סדרה של למשל מבע של הפנים האנושיות כאשר יש חזרתיות אז נמצא אפילו עניין בהישתנות שעוברת על הפנים אפילו כשהריאליזם עצמו הוא סוג של אמירה כנראה המיומנות ההיפרית הזו משיגה עניין היא מנטרלת מראש את החשדנות של אלו הרואים באמן פלסטי בעיקר זה המחקה את המציאות ככול שהחיקוי יותר דרמטי ומדוייק ,טוב יותר. ואין מורמות גבות על מיומנות על סוג כזה של עבודה לא תעלה השאלה הבורגנית או התהיה – "גם אני יכול לעשות את זה" שאלה מסחרית או איקונית כל מה שאינך יכול לעשות נחשב- סלקציה סוציולוגית.
למה אותי זה מתיש ומסנוור עד מאד. זה כמו הפגנה של כוח, אולי ההפגנה היא זו שמפריעה לי.
Choir 2005 Pigmented wax, oil paint, and metal brackets 5\
Bloc Sabbath 2005 Pigmented wax, resin, oil paint, found objects and metal 19.5\
A Futile Attempt to Know Oneself 2003
what is art?
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
