מה ההבדל בין מבצעי הנאכבה היינו מפלגת העבודה והעומד בראש אז בן גוריון ובין הח"כ מילר המנסה למנוע מערביי ישראל להביע צערם ואבלם על הנאכבה, בשעתו הכניסה הח"כ כיום יולי תמיר, אז שרת החינוך את הנאכבה לתוכנית הלימוד, הנאכבה שלה היא נאכבה "נייטרלית", היא נאכבה סטיכית שלא נולדה כאן כתוצאה מפעילות בני אנוש, לכאורה היא מציינת את הנאכבה אבל אינה מציינת כי היא עצמה שייכת לאותה מפלגה שביצעה את הנאכבה.
למה זה דומה?
לערך בן גוריון בויקיפדיה – בבדיקה שעשיתי לא מופיעים בערך למשל שלטון צבאי של 18 שנה על ערביי ישראל, הוא מצוייר כאב רוחני מין סבא טוב שגמל טוב לכל יריביו ולא היא, הערך עוצב ונערך באהדה ללא ציון פרקים אפלים בביוגרפיה של הנמען.
אין משמעות לנאכבה בלי בן גוריון ואין זכר לפעילות שלוכמו: לדיכוי ערבים, כאילו זה נעשה מחוץ לפעילות של אדם כלשהו, כאילו גורם זר יצר את המציאות, כאילו הנאכבה נפלה מהשמיים.
במשך שנים נוצרה מציאות ויוצרי המציאות בפעילות צינית עשו אותה בצד נסיון למחוק את הפעילות שהם עצמם אחראים לה ובמיוחד את עצמם כמבצעים של אותה פעילות. זאת ועוד הפרקים האפלים ביותר נכתבו ע"י מפלגת העבודה ואנשים לא רק עשו מה שעשו הם גם "העלימו" כל זכר מפעילותם הנפשעת לפעמים יחסו פשעים ליריבים פוליטיים אבל הם מעולם לא חטאו, ניקו את חטאם ומירקו אותו מההיסטוריה בפעולת זיוף מפאיניקית, בכל אופן ספרי הלימוד בישראל כמעט מטוהרים מחטאי המפלגה של אותו איש שהכריז על כינון ממלכת ישראל בשנת 1956.
כמובן הנסיון כיום לשלוט על רגשות ועל מחשבות בהצעה של ישראל ביתנו הפאשיסטית היא עדות למה שעומד על הפרק ועל ההיתדרדרות מוסרית. ללא ספק שהות מפלגת העבודה בממשלה אותה מפלגה שהיא יוצרת הנאכבה, בממשלה שבה מציעים לאסור בחוק את ציון הנאכבה מעלה שלב נוסף מעל המצב ה"רגיל" לו רגילים אנשים דוגמת יולי תמיר, היינו להיות חלק מהגוף שביצע את הנאכבה וגם כביכול לגנותה. ועכשיו היורשים של יולי תמיר בעבודה, פשוט לא יאפשרו כל דיון בעצם המילה נאכבה, אין ספק שלפי רוחו של בן גוריון .
זו טכניקה המוכרת לנו כ"יורים ובוכים" הציונית, מפלגת העבודה מבצעת הנאכבה היא גם זו שמתוכה הוכנס ערך הנאכבה לתוכנית הלימוד וגם המפלגה שנמצאת בצוותא עם ישראל ביתנו באותה ממשלה – גם בממשלת אולמרט ישבה מפלגת העבודה ללא בעיה עם אביגדור ליברמן.
יש להזכיר כי חלק מהפעולות נעשו שנים אחרי שנסתיימה מלחמת העצמאות, כלומר אפילו אם הטענה שהייתה מלחמה ובה כמו במלחמות נעשו מעשים שלא יעשו משני הצדדים, טענה זו אינה תופסת, אין הסבר למה נחוץ היה שלטון צבאי במשך 18 שנה, אבל את הרמז אפשר לקבל מהטבח בכפר קאסם ב-1956 כאשר יחידה של משמר הגבול ביצעה את הטבח בכפר- כחלק מפעולות השלטון הצבאי.
שלטון בן גוריון קנס את ישככר שדמי מפקד היחידה שנתן את הפקודה לירות במפירי העוצר ("מפירי העוצר" של השלטון הצבאי הם אנשים תמימים אזרחים תמימים) שלטון בן גוריון לאחר לחץ הקים בית משפט בו נשפט ישככר שדמי זכה לקנס של אגורה (!)- זו הדרך בה ביצעו את הנאכבה זו הדרך בה הסתירו את השלטון הצבאי שלא היה סתם שלטון צבאי- אלא הוא הביא לטבח באזרחים חפים מפשע- רק בשנת 1966 לאחר שלוי אשכול עלה לשלטון ובלחץ גורמים משמאל ומימין דוגמת בגין ממפלגת חירות- בוטל השלטון הצבאי.
עלינו לזכור כי מפא"י היתה מפלגת ימין למרות שמנסים לציירה כמשהו אחר בהיסטוגרפיה מגוייסת ואורווליאנית – היה מישהו שיזם ועשה וביצע את הפשעים אז, האירוניה וצחוק הגורל שכיום מפלגת העבודה הצאצא הישיר של בן גוריון היא בממשלה של הימין שבה מועלית ההצעה לאסור על איזכור הנאכבה .
זו סגירת מעגל פאשיסטית, מגיע למפלגת העבודה כי יוסר מפניה ומזהותה מעטה הלגטימיות הבורגני, כפי שהיא איפשרה וביצעה אז את הנאכבה אין ספק כי היא ראויה להימצא לצד מפלגה אנטי-דמוקרטית כמו מפלגתו של אביגדור ליברמן.
להבדיל מליברמן שנחשד בפלילים ואינו אהוד על האליטות בישראל, בן גוריון מבחינת האליטות הוא בסדר גמור, למרות שבן גוריון הוא הוא מבצע הנאכבה, זו הכפילות המוסרית ותיקרת הזכוכית שהבורגנות הציונית מתירה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
