הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

נו טוס אמר לי החבר כמעט גמרתי את הסיבוב מחוץ למעגל של הכביש המוביל לצפת; הביצועים של החיפושית הצהובה כמו תמיד היו מרשימים אם סיבוב מלא שלה על צירה נחשב לביצוע מרשים,

בחוץ היה חושך
יכולתי בקושי לראות, חריץ אחד נראה כמו אלומת אור, שבתי והסתכלתי במראה, כאילו עמדה שם מישהי ורמזה לי להסתובב, וישבתי.

היא הסתכלה בי במין מבט מהורהר ואז אמרה ככה בחצי קול יבש "אתה יכול לעמוד זקוף יותר?"
נעמדתי זקוף עד כמה שניתן, הרגשתי איך השרירים בגב נמתחים כאילו יש פקודה שחייבים למלא ויהי מה, היא הביטה בי, ורמזה לי לא לזוז.

זה היה בגבעה שממול להר ליד צפת בוואדי אולי זה ואדי עמוד, חלמתי שאני רואה ציפור ומתחת לכנפיה יש צל שחור, הכול היה כמעט כמו סרט, כאילו בסצנת הסיום לאחר הפרידה כשאור חיוור מאיים לעלות על הלוח השחור שהחזיק את התמונה.

לא הבנתי מה היא רוצה למה עכשיו היא לא מביטה בי בכלל, כשזזתי יכולתי לחוש את מבטה , היא ביקשה שוב שלא אזוז, העייפות גרמה לי למלא את הבקשות שלה בלי לתהות מהי בעצם רוצה, ואז ברגע מסוים היא התקרבה ממש קרוב, ואמרה שהשפתיים שלי כחולות מידי.

טוב, מה היא רוצה עברה המחשבה בראשי אני בקושי נושם, זקוף כמו שלא הייתי מעולם, והיא מביטה רחוק רחוק, רואה בטח את הנשר עולה מהצוק השחור ומגביה לשמיים, היא מיד תפנה אלי ותסביר הכל.

התעוררתי בבהלה; לא ראיתי הרבה החדר היה חשוך, לידי שכב מישהו עירום, וצעק "בני זונות" . זה היה האיש ששכב בחדר בבית חולים כשהייתי בן שש- עשרה מה הוא עושה פה בחדרי ולמה הוא עירום, אני זוכר שממש התפללתי אז שהוא ימות או שתהיה מלחמה ויגייסו אותו לחזית, איני זוכר מה קרה, נדמה לי שפרצה מלחמה וגייסו אותו, ניצלתי ושוב יכולתי להירדם בשקט בלילה.

מלמלתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני נוסע לצפת בלילה, והלכתי לקיוסק לקנות קולה קרה, הייתי צמא.