אין לי טענות לגרמניה בעת או בזמן האחרון, אני די שלו בהקשר הזה, גרמניה כבר לא מקום שבו כף יהודי לא תדרוך, היא מטפלת יפה גם בניצולי שואה להבדיל מהעם היהודי או נכון יותר ישראל.
עכשיו לעצם העניין; כבר כתבתי שבשבילי המונידאל הזה הוא גלולת שינה אני לא מרגיש משהו נפשי שיכול להפוך את החויה של צפיה במשחק המטומטם למשהו שונה, אולם אני חייב לומר שאתמול נהנתי לא מעט, בזכות ספרד, היכולת שלהם להיות משהו שמזכיר את יוהן קרויף, אבי תורת האלגנטיות הספורטיבית, אבי הנון שלנט המרהיב, האיש שהחזיק בכדור כמו שרקדן נפלא מחזיק בכף ידה של בת-זוגו הדקיקה בריקוד מאלף ובלתי-נשכח, ככה נהגו אתמול הספרדים מול הגרמנים שנראו כמו זקנים רצוצים כבדי גוף, גמלוניים שלא מסוגלים להביט בעיניים האלגנטיות השחורות של איינסטה וחבריו שתיעתעו בחבורת הטטרים הגרמניים.
לנחמה אשים פה את מרלנה דיטריך שאולי תמתיק את הגלולה המרה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
