אחרי שאמרתי לה שהיא רעה, שטוב לה להשפיל את עובדיה, הכניסה אותי רשמית לרשימת אוייביה.
היא הסכימה לומר לי שפגעתי בה, כמובן, עשיתי זאת בחפץ לב, היא הסבירה לי בצניעות מזוקקת כי היא מנהלת, מחנכת, ועוד שלל סופרלטיבים.
המנהלת האמתית, אמרה לי משפט חשוב " לכל מקום שתלך יהיה מישהו שינסה למרר את חייך" ואכן זה היה המצב האובייקטיבי- הצלחתי להביט בה באדישות ולא אמרתי דבר, "אתה" כך אמרה "חשבתי שאתה מהנאורים" היא התכוונה שהיא חשבה עלי כעל בורגני או אציל פולני ושיש לי מספיק צביעות ל"הבין" אותה ואת התנהלותה, ביני לבין עצמי זה הפתיע אותי על כי נחשבתי אצלה למישהו שמסוגל יהיה ל"הבין", זה עצוב להיות חשוד בזה.
במצב שנוצר נותרתי האוייב, אבל היא לא יכולה להיות כל כך שקופה, לכן היא מנסה להראות שהמילים הקשות לא היו אלא "בעידנא דריתחא" ואכן חלקן היו כאלה, אבל לרוב התכוונתי בהחלט.
טעמה הוא טעם אפל, לעיתים אני חושב שאולי אני יכול במידה מסויימת לראות בטעם שלה סוג של קאמפ, אולי היא לא מודעת לקיטש, אבל אני מבין שהמסרים שלה הם מסרים לאומניים, וחיילי האומה הדגולים אוחזים נשק בסגנון סוציאל ריאליסטי, אני נבוך על שזה מוצג כערך חינוכי, זה מבעית עד-כמה היא מסוגלת לעוות את המסרים ואת הסמלים וליצג את המקום בצורה חד-מימדית, על השחיתות איני שש לדבר, זה מיגע.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
