ישראל הציונית מונהגת ע"י חבורה אטומה, שבראשה מנהיגים שבונים לעצמם טירות, או חיים בדירות "צנועות" נוסח אקירוב או קיסריה, כאשר מיליונים חיים מפת לחם צרה והתלוש החודשי שלהם הוא תלוש של עבדים במקרה הטוב, בזמן זה גם חוקרים תנועות שמאל, תנועות ששמו להן למטרה בהפצת מידע על פעילותו ה"הומניסטית" של צה"ל, חלקן מטיב את התנהגותו של צה"ל בלעדיהן צה"ל עלול להתדרדר במורד חלקלק של חוסר הומניות גרוע אף יותר.
בזמן האפל הזה, מסביב ישראל ארצות ערב מתעוררות, העם שסבל מעוני מחפיר מרים ראשו, יוצא החוצה וזועק נגד השחיתות העמוקה, התיקווה שהמרד לא יתורגם לרודנות פונדמטליסטית, אבל אי-אפשר שלא להתפעל מהאומץ של הצעירים, שבחרו לצאת החוצה ומאות מהם שילמו בחייהם.
אצלנו הצעירים מגיל שמונה עשרה הופכים בתהליך ארוך לעבדים, המימסד מחנך אותם לציית כבר בצבא לאלופים ולקצינים שמקימים אימפריות בנחלות שנשדדו, או חיים תחת הגנה בישובים עם ועדות קבלה, להם לא נכנסים לא רק ערבים אלא בעיקר אנשים עניים, או נכים ומוגבלים או חריגים.
בעולם הערבי הצעירים קמים מהחושך שנכפה עליהם, כאן הצעירים יחלו במסע מפרך שסופו הפיכתם לצייתנים של המימסד הציוני, ואין הבדל גדול בין זה הימני לזה השמאלי, השמאל כמעט מחוק לגמריי, נטול השפעה, בחלקו באשמתו הוא, בחלק אחר הוא במקום שלציוני גאה אין מקום, החושך אינו פוליטי בלבד, הוא מגיח מחברת שפע שרואה בעצם המאבק סוג של נחיתות, אפילו אם מדובר בעוני שמתפתח כחלק מעיסקת החבילה של הבורגנות הישראלית.
לצד השיגשוג בחברה הישראלית רואים בעוני של מיליונים דוממים כחלק מעיסקה קאפטליסטית שבאה לקדם אותם, אפילו הם מתנגדים להרים מעט את אותם מיליוני עבדים דוממים שמהלכים בניהם בשקט מופתי, עדיין.
כאשר מאתרים קול מתמרד דואגים לכבות אותו בעיקר אותם שמאל ציונים, החיים במושבים בקיבוצים, המראה הנקי והמהוגן של חבורת הבורגנים השמאל ציונית לא נולד במקרה, הקמתו היא חלק מהתפקיד הציוני שנטלו בוגרי סיירות נוטלי חיים שחושבים שרק מסלול הנאה להם המניב אותות מעיד על נפש שויונית, מאידך יש בנהנתנות התל אביבי, גם מנוף שכולו כניעה, אי-האיכפתית היא תהליך סוציאליזציה שעבר כבר כמעט על רוב הצעירים, משכילים כבורים, כולם מזהים בעוני מחלה, חוששים להידבק מהוירוס, להיות ציוני בעידן הזה ובמקום הזה פרושו לא להיות חלש, החולשה מסוכנת, זו המסקנה שכל ציוני מגיל צעיר מאמץ, התפיסה הזו הרסנית לחברה, אבל היא מביאה גם לעוד ועוד עניים ועוני.
מתי יתעוררו הבורגנים?
כנראה כאשר הביביזם והברקיזם וגם עוד אינזימים ציוניים יהפכו את חלום הבורגנות של הצעירים לאיום, לחוסר אפשרות, רק אז הם יבחינו אולי שלידם, ובצידם יש מיליונים שצועדים בשקט בלי אייפון, בלי מכונית, בלי ג'יפ אפילו, בלי דירה, בלי כל עתיד, אבל האולי הזה רחוק עדיין אפילו מחוסר נוחות יחסית, הוא חלק מעולם ציוני, עולם שלך ושלך, גם אלה שלא שם חלקם לא נמצאים מבחירה במקום הצר והאפל.
חובה להבחין שבעוד שמסביבנו לא קונים יותר הצעירים את העתיד העלוב שמנהיגים מושחתים ציירו להם, כאן עדיין מקווים שהעתיד שייך לחזקים, לבריונים ולאלה ש"מבינים עניין".
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
