הדם פרץ מהחתך בדליפה איטית, ניתן היה להבחין בפעימות הלב, כל פעם, כשהדליפה התעצמה, ואז נתמתנה.
על הריצפה התרסקו כתמי דם, הצבע נצמד לרצפות האפורות, על כתמי אבנים בצבע חום, עין מדויקת הייתה מצליחה להבחין כי הכתמים הם תוצאה של נפילה של טיפות דם שנופלות כמעט בקצב אחיד ומתרסקות אל האבן הקרה.
היום התחיל כרגיל עם פגישה בחצר שלי ופרוותה הלבנה של הכלבה, ליטוף וכישכושי זנבה, המבט של עיניה, האף הלח, והנסיון שלי לעורר אותה לחיים.
כשאני מצליח לעשות מעשה היא מביטה בי ונועצת את שיניה הקטנות בכף ידי, טיפת דם ממהרת לצאת מחריר קטן בפרק האצבע, הדם כמעט בלתי נראה, הכאב לא ממש גדול, קצת כואב, יותר כמו עיקצוץ, ועכשיו היא כבר ביתר שאת מכשכשת בזנבה, מלאת חיים, גם אני.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
