Archive for מרץ, 2011
Jorma Kaukonen w/ David Bromberg
Posted in MUSIC on מרץ 19, 2011| Leave a Comment »
You Got To Go Down' REVEREND GARY DAVIS
Posted in MUSIC on מרץ 19, 2011| Leave a Comment »
ZOË CHARLTON
Posted in ויזואל on מרץ 19, 2011| Leave a Comment »
חיפה העצובה
Posted in Blogroll, אקטואליה on מרץ 18, 2011| Leave a Comment »
חיפה היא לא רק קורבן של מדינת תל אביב, היא קורבן של מפא"י, של מצנע שהשאיר אחריו חורבן אורבני והוא רחוק מהתדמית שהתקשורת הארצית הדביקה לו, של התעללות נמשכת של עיריה אטומה ובעיקר מושחתת, בחיפה אין עיתונות חופשית, ואין ולו מוזיאון פרטי אחד רלוונטי, יש מוזיאון עירוני שלא עשה הרבה, אולי בגלל בעיות של תקציב ומיקום, אין בחיפה תעסוקה, אין בחיפה משהו יחודי.
מועדון הרוק היחידי סיטי הול נסגר. המוזיאון העירוני כלוא במבנה מכוער שהיה פעם בית ספר יסודי כמדומני, במקום שדורש השקעה עצומה כדי לפתח אותו ולהפוך אותו לרלוונטי, גם בחיפה מציגים את הנשמה האבודה של האמנות התל אביבית בשביל מה יש מוזיאון בחיפה כאשר רוב מוצגיו דומים לרוח אחרת, מוזיאון חיפה צריך להיות אחר ובעל בשורה שונה.
יש בחיפה משפחות עושק שבעיקר ניוונו אותה במפרץ, אנשי עסקים בחיפה חדלים מלהתקיים בגלל שחיתות, אלפי עסקים פשטו את הרגל בחיפה בלי שום התיחסות ארצית, במפרץ קיימים מפעלים מיושנים ומזהמים החל מחיפה כימיקלים ועוד. רחובות שלמים בהדר ובעיר התחתית סגורים אדם הולך ברחוב ומאות חנויות סגורות, רחוב החלוץ מזה שנים נתון למתקפה בסגנון תעלת בלאומילך(חלב כחול בגרמנית), מאות ואלפי עסקים נעלמו כאילו האדמה בלעה אותם, ולא מדובר באסון טבע, אלא באיש מזוקן שהפך את חיפה לעיר חרבה פשוטו כמשמעו, והאיש הזה מסתובב בארץ כטווס ומיוחסים לו יכולות של ראש עיר אגדתי שכאילו רומם את חיפה לגבהים בלתי מוכרים.
צודק יונה יהב במאמר
יפנים, יפן.
Posted in אקטואליה on מרץ 18, 2011| Leave a Comment »
הדברים שנכתבים או מובאים בתקשורת מחלחלים, חסר רק המידע על האנשים הפרטיים, על מעט האינפורמציה המגיעה, על השוני בהתיחסות שלהם לאסון.
מעניין היה לשמוע בעיקר ברדיו איך מנסים לעורר פה התיחסות לכור שלא קיים בדימונה, במסגרת ההתיחסות ליפן, אולי כי ליפן יש כרגע לא רק אסון, אלא יש את כל הזרקורים המופנים לעברה, הנסיון היפני מראה שליפנים עצמם יש דרך מאד שקטה להביט בחזרה בפני העולם שמביט בה כרגע, המבטים הם סוג של מבטים בראי, תשומת הלב היא לא רק ביפנים ובאסונם אלא הנסיון לודא שחס ושלום המציאות היפנית לא תגיע לכאן, או לעוד מקומות זוללי אנרגיה בעולם.
היחס לכורים הופך להיות מרכזי, והאמת שאחרי שבעיקר האזנתי ברדיו (האייפוד נאנו אשם- מתנה שקיבלתי מהאחיינית המתוקה) למומחים, כאלה שכבר איני יכול להבחין בניהם החל מאותו סוג מרגיע, שגם כנראה לא היה מעודכן וכלה באלה שישר דיברו על קטסטרופה מתגלגלת, לי כמי שלא בקיא בנושא היתה הרגשה של גילוי, כמה ממשי היה הגילוי, אולי שכחתי לצבוט את עורי שנשרף בקרני השמש, ואולי אני עצמי אדיש, כאן הרי לא קורה שום דבר, רצח, תאונה, ממש רגיל.
רציתי להקדיש ליפן את החיפושים העתידיים על אמנות, כפי שאני טורח למען עצמי בעיקר, לאחורנה ללא מלל, כי באמת זה למען עצמי, ולעוד כמה מעטים (אולי), אולי חוסר העניין שלי בריגוש שבא מרייטינג יכול להיות מצב פנימי שאני מעדיף.
הפוסטים שהעלתי בעבר שכללו עירום באמנות או משהו שקשור בסקס אפילו במרומז היו הכי פופלרים, כמה מאכזב, בעיקר דרך גוגל וחיפושים, שעכשיו כולם מתמקדים ביפן.
על יפן אני מתחיל להרהר בעיקר כמשהו אחר, בעירי בחיפה יש מוזיאון טיקוטין שמילדותי מלווה אותי, רק בשנים האחרונות זה נראה לי מופלא, בעבר זה היה טיבעי, חלק מטיול בשדרות הנשיא, יחד עם הנוף למפרץ מהעבר השני של הרחוב בואכה ליפה נוף, יפן השתלבה לא רע בטיול הזה, גם אהבתי המוקדמת לואן גוך, כמה בנאלי, השתלבה בסיפור האמנות היפני, הרבה לפני שהתחלתי להתעניין בסין הכרתי לפחות בחויה שלי את יפן, יפן היא מושא לגעגועים לאחר, אפילו שידעתי יום אחד באתונה איך יפני יכול להיות ביזאר.
באכסניה לעניים אבל מתיירים, בחדר אחד עם יפני ממשפחה של אופים שהזמין אותי לבוא ליפן, מה שהייתי מאד רוצה אבל לא יכול, שכל היום שכב במיטה עם בקבוק ויסקי או אוזו, כבר איני זוכר.
אני טיילתי והוא שכב במיטה, בחדר שהזכיר לי חדר של מחנה צבאי, אבל באתונה, כשחזרתי מטיולים באותו יום הוא שכב במיטה, כל היום, לא דיבר הרבה, זה היפני היחידי שיצא לי להכיר מקרוב.
נתקלתי באמנות יפנית שהיא מינימליסטית כסוג של טיפול רוחני נכון, המינמליזם היפני אינו דומה לתהליך המערבי השכלתני, אצל היפנים זו חויה אסתטית שנוגעת בתרבות הרוחנית, אולי אפילו בעצם הקיום השונה וההסתכלות על החיים במערב המינמליזם לא שרד בחלק מיפן תמיד הוא קיים או מאז ומתמיד.
כך אולי אני יכול להבין, הייתה לי עוד פגישה במועדון בניו אורלינס כאשר שמעתי מוסיקה מקומית והגיעה חבורה יפנית די קולנית שהפכה את החויה ליפנית במקום מוסיקת זדקו, שמעתי יפנים שרים, מוזרות העולם ברגע אחד נפלה עלי, במקום אחר.
דבר נוסף שמחלחל זה הגורל הגרעיני של יפן הקשר שמתהווה בין נאגסקי, והירושימה לפוקשימה, אין מדינה שחוותה אסון גרעיני כזה, בצ'רנוביל האמנתי כי חלק מהאסון נובע מהרישול הסובייטי ואי-האיכפתיות, כנראה שהאסון הגרעיני נובע מעצם טיבעו, המשחק בגרעין הוא משחק קשה ואכזרי, מי שרוצה אנרגיה בשפע, כנראה משלם את המחיר.
בעתיד כנראה יהיה מאבק בין אלו שיטענו שאין ברירה, למען אנרגיה זמינה צריך לשלם מחיר, ובין אידיאליסטים שידרשו לחפש אולי סגנון חיים שלא זולל אנרגיה ולכן לא מאיים על הסביבה, העתיד סמוי, אבל ניצוצות האסון ביפן לא יכבו עוד הרבה זמן כי הבעיות הן הבעיות של כולנו, איפה שלא נהיה.
ולאמנות היפנית עוד אחזור.
קאמפ שמאל ציוני
Posted in Uncategorized on מרץ 16, 2011| Leave a Comment »
בכניסה בלובי אניה עשויה אלומיניום, חתוך גס, עילגות אסתטית, לאומני, חיילים מפלסטיק מחזיקים נשק, מעל עיגולים וקוביות עם שלל מגיני דויד, לאיפה שלא תביט יבצבץ מגן דויד בשלל אפיזודות מרנינות ומתקתקות, למטה במרתף סיסמאות שלום, וסיסמאות המנסות להסתייג מעט מהמלחמה הארורה, בסגנון "רעה המלחמה טוב השלום".
בכניסה ביום מזדמן תפגוש אותה את מחנכת דגולה, צווחנית, אישה שנראת גדולה מעצמה, מעל שנותיה, היא כמובן טוענת לאיכות, מהסוג הסמוי מהעין עצבנית, יודעת למי להחניף, בודה שקרים מליבה על עובדיה, מנסה כל יום בהבל פיה לפטר אותה ואת ההוא, לפטר ולפטר, ואיש לא נפטר מנוכחותה האלימה.
נוכח מין פרץ בעיקר של שחיתות כוחנית, אפשר לעיתים לשמוע צרחות אימים על עובדת, לרוב העובדת היא ערבייה, מושפלת, באופן סיסטמטי לא משולם שכר העובדים כנדרש מי יחשוד באשת החינוך, חלק לא קטן מההשפלות מלוות בצדקנות מהסוג האתי "חינוכי", למרות שיום אחד ארור שמעתי אותה צווחת על ילד יען כי היא ללא תתן שיפגעו בשם של המוסד שהיא מנהלת, היא התירה את דמו של האומלל בגלל חוצפת אביו שדרש לדעת משהו כאילו יש בדרישה זו הבנאלית משום הרמת יד על שמו הטוב של המוסד כאילו נדרשת מלאכת ציות בלי מיצמוץ, החוצפנות הזו נהפכה למסע שלה, אישה מבוגרת נגד ילד מוגבל, כולל פגיעה פיזית בו בילד, מתוך בטחון מלא שאיש לא יחשוד בה באשת החינוך הדגולה.
לרגעים עולה עולם אחר, מיני עולם כמו אז בסרטים של דיקנס, מיני אז כאשר אני ילד בבית ספר ורואה סרט על ילדים יתומים במוסד, ואיך הבמאי המוכשר סוחט דמעות מאיתנו שמחכים בקוצר רוח לגאולה, שבאה בטח שהיא באה, תמיד בסוף הפי אנד, אבל כאן לא יהיה הפי אנד, וגם לא לאב סטורי, זה מוסד בישראל, אמיתי שזוכה לתשבוחות, רבים יודעים את האמת ודוממים, ואת זה אסור לצלם.
תג המחיר של ביבי
Posted in Blogroll, אקטואליה on מרץ 15, 2011| Leave a Comment »
שהכריז על 400 יחידות דיור חדשות, או בלשון עממית;התנחלות.
לפני כמה ימים בגלי צה"ל כמדומני, או ברשת ב' אני לא סגור על זה, הכריזו על הקמת קיבוץ חדש בבקעה, במחנה גדי, לשעבר- מטעם התק"ם.
נו, למה אין שום התיחסות לזה בתקשורת למעט אותה הודעה.
ברור שאיוולת היא להקים התנחלויות שמרחיקות אפשרות כלשהי לחלוקת הארץ ולפתרון שני העמים, אבל האם השמאל ציונים לא מאמינים ב"שתי מדינות לשני עמים"?
תמהני..
בזמנו שמעתי שמקיבוצי השומר הצעיר בגולן יוצאים אנשי "שלום" קיבוצניקים, חברי שלום עכשיו להפגין נגד הכיבוש.
בשיא אוסלו הוקמו התנחלויות פי-כמה משלטון הליכוד רבין נשבע שירושלים לעד לא תחולק, אולם נדמה שהשיאים שמורים לשלטון מפא"י, מלבד עצם העובדה ששלטון מפא"י הוא אבי אבות מפעל ההתנחלות, והנה התקשורת דוממת, בכל אופן זה מה שאני לא מבין, איך זה, יש הסבר שחומק ממני?
כנראה ההתנחלויות של ה"סמולנים" ממפא"י הן בלתי ניראות, הן לא מוגדרות כדבר שלילי ואולי הן לא תחשבנה להתנחלויות רק התנחלות..של ימין מוצהר היא התנחלות, השד יודע, אולי אני פשוט לא מבין את המשחק, אולי משהו כאן לא קוהרנטי לאנשים תמימים כמוני.
שמישהו יסביר לי?
לי ברור שהתנחלות היא הץנחלות באשר היא, היא מזיקה והופכת את רעיון השלום וחתימת הסכם עםהפלסטינים למשהו בלתי סביר, ולפשע נגד העם הפלסטיני כמו גם הישראלי, ולעבירה על החוק הבינלאומי, מה לא מבינים דברים כאלה בתק"ם, או שהם מעל לחוק, כנראה יש לזה הסבר שאינו מוכר לי.
תופיק טובי ז"ל
Posted in אקטואליה on מרץ 14, 2011| Leave a Comment »
אח שלי הכיר את הבן שלו וסיפר לי איזה איש נעים הליכות הוא, כמו אביו, אתמול שמעתי אותו ברדיו, בשיחה עם רזי ברקאי על מות אביו.
תופיק טובי היה כל ימיו קומוניסט, לדעתי מעבר לכל האמירות עליו, יש לזכור כי הוא ומאיר וילנר ז"ל היו אלה שגילו לציבור ובכלל את דבר הטבח בכפר קאסם שביצע משטרו של בן גוריון, שלא רק שלא הסתפק בטבח, הוא נתן הוראה שלא לפרסם דבר עליו- לאחר מעשה.
רק לאחר שנכנסו תופיק טובי ומאיר וילנר לכפר וראיינו את האנשים, וניצלו את חסינותם ומעל במת הכנסת הביאו לידיעת הציבור את דבר הרצח הנתעב, הגיעה שעת הבירור, כדרכו בקודש, הדיקטטור בן גוריון ומשטרו שפטו את המפקד או המח"ט שנתן את ההוראה איש הפלמ"ח (ישכה שדמי) שפיקד על המבצע האפל והטילו עליו במישפט שערורייתי אגורה קנס, כפי שנהוג במיטב המשטרים האפלים.
האיש שכינה עצמו פטריוט ישראלי גילה את דבר ביצוע הטבח, והציל קצת מכבודה של הדמוקרטיה הישראלית.
יהי זיכרו ברוך.
HANS BELLMER with Die Form song
Posted in MUSIC, ויזואל on מרץ 13, 2011| Leave a Comment »
COCOROSIE {k-hole} | HANS RICHTER fimstudie, 1926
Posted in MUSIC, ויזואל on מרץ 13, 2011| Leave a Comment »
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
