אפילו תמונות לא נשארו, פעם חלמתי או לכתוב עליו או פשוט לבקר אותו, אולי הייתי תמים מספיק.
באיזשהו אופן הבנתי שזה רחוק, אולי אני לא הייתי מבין את הקשר, הוא כמעט שרד את המחנות, את הנאצים, באחת ההפגזות של בנות הברית התמוטט עליו קיר וכך מצא את מותו.
לא נשארה ממנו תמונה, אבל אח שלי דומה לו.
אני לא דובר את השפה שבה הוא דיבר, אני לא מבין את התרבות שלו, נולדתי בתוך מערבל ציוני שיצר משהו כמוני מנותק וכמו רבים מחברי שלא היה להם עבר, המהפכה הציונית ניתקה אותנו, אפילו אם הייתי רוצה אין לי קשר, כאילו גדעו אותי, ועניין התמונה החסרה עוד מעיק, את הסבתא אני רואה, מישהי מצאה תמונה שלה והביאה לאימי, כך יש לי לפחות תמונה שלה, אבל הסבא לא קיים, הוא נמצא רק בזיכרון כל עוד אני חי ואחי חיים, הדור הבא כבר לא ידע ולא יודע.
סבא שלי כמעט נשאר בחיים לו היה נשאר הכל היה שונה, נדמה לי שאז לא בטוח שהייתי בא לעולם ולא אחי.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
