אז מהו שמאל?
הוא כלום, במיוחד אסור שיהיה מובהק, או חרצני, ולא בועט ולא נאבק על כלום, שיהיה נוגה, אולי כי לשמוח למי יש כוח זה מאמץ מיותר, וגם תלוי אם זה עדיין באופנה, זה לא בטוח.
ובעיקר שלא יהיה אשכנזי מידי, ולא יתריע בשער, הרי חם מידי בחוץ, רצוי שידע, יותר מאשר יעשה שימוש בידע, אפשר לפרגן לשמות אבל לתפוס מרחק. שימוש איזכור של שמות להתכתב עם הדורות לפני רק לשם הפגנת ההתכתבות.
ההפרטה של השכול היא עוד מהלך, אני לא שותף לציניות הניהליסטית שמאמצת את ההפרטה הזו אולי בגלל שאחרי ההפרטה הזו תהיינה עוד, ומי יודע מה ההפרטה הבאה הוא היא תלעיג אותי ואולי מישהו יתעלל במישהו הקרוב אלי וימחוק את החיוך הציני שגדלתי, מה שכן במצב אישי קשה, אפשר להתנחם בכך שבעתיד מי שבחר לצקצק את הניהליזם בבוז או בציניות, עלול למצוא עצמו במצב פאתטי, וזה לא מנחם בכלל, להיות שם.
השמאל מפרק הכל, מתרחק מכל תופעה אמתית, מהשלום בכלל זה, עייפות, להתרחק מכל דבר שאולי אינו ציני, אבל הוא פרטי מי שרוצה להתאבל בחוץ, שישלם, מה פשוט מזה? בשביל מה להאבק על משהו, ועוד בחום הזה הלא אירופאי?
הכיוון של ההפרטה יצא החוצה אולי כי הפירוק של המושגים והפרור שלהם הושלם או בדרך להשלמה, עד שלא נשאר שום דבר מובהק, חוץ מהמילה מובהק עצמה, מביא את הסוף על הדיון, כל דיון ממצה את עצמו מייד ונסתם, אחרי שליהגנו בחוסר מובהקות על כל מיני נושאים נשאר רק לפהק, ולסגור עוד באסטה שמיצתה את עצמה.
לומר שמאל זה גם סוג של טרחנות, נו אז מה, שמאל או "שמאל" הדבר היחידי שהבנתי שלא מסתדר בכל הסיפור הזה הוא הצורך הקיומי ממש לציין שאחרי כל הציניות הכותב משייך עצמו לשמאל במובהק, רק זה היה חסר לנו.
ההתעקשות שלו או שלה להיות חלק מהשמאל במובהק, היא בעצם גילוי עצמי חסר חשיבות אולי אבל מהסוג שמגלה את החולשה של הטקסט.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
