הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

קרה משהו במבצע הזה, ביבי יצא מהארון, הוא לא כזה מאצ'ו, הוא בחור רגיש וביישן. (בערך)

ומה עם ה..עם עצמו?

אותו אספסוף שמחרחר מלחמות כמו שהשמאל ציונות הייתה תמיד, ולכן אינה מצליחה להתרומם כדי להיות אלטרנטיבה, הרי מה היה אמור להיות תפקידה?

היא הייתה אמורה להיות האלטרנטיבה השפויה, זו שממתנת את ביבי, זו שמראה עליו באור בהיר עד כמה הוא מסוכן.

ומה שהתברר שבניגוד לרטוריקה, משני הצדדים אגב, מהצד של ביבי וגם מהצד השמאל ציוני, אין קוהרנטיות, ביבי לא קילר, והשמאל ציונים לא שפויים, בטח לא מתונים, ובעיקר רחוקים מלהבין או באמת לרצות להיות שמאל, נהיר או קוהרנטי ורוצה להבדיל מביבי להנחיל שלום.

שבוע מר ונמהר  עבר על  השמאל ציונים; זה החל כאשר פואד הצליח להפליט משהו ללא מעצורים והתברר שהוא חושב שמנהיג טוב הוא רוצח המונים (רבין הייתכן?), זה האיש שהיה שר ביטחון, במפלגת האבודה, כפי שכתב מישהו (יוסי שריד) המפלגה היחידה שאינה שמאל אבל משתתפת בכנסים של הסוציאל דמוקרטים, אפילו ביבי נסוג, נסוג מהמילטנטיות השוצפת שאפיינה אותו כראש אופוזיציה, אבל מולו לא התייצב שמאל, מולו התייצבו בריונים, מחרחרי מלחמות שלעגו לאיפוק שלו.

ואחרי שהתפזר הערפל של הקרב שלא היה, מסתבר שאפילו להסתבך במלחמה שתביא קץ על שלטונו לא הצליח לעשות הביבי, ורק נשאר לתהות מה היה לו באמת היה כאן שמאל, שלא מתבייש להיות מתון ומאופק, ובלתי מתלהם, ולא רוצה להראות לערבים מאיפה משתין רוני דניאל.

השבוע האחרון קבר סופית את היומרה שיש אלטרנטיבה לביבי, זה די עצוב, אבל ככה זה כשמולו מתייצבים זאבי קרבות טרוטי עיניים ופואדים לעייפה ומחפשים אקשיין מילטריסטי במקום להוות אלטרנטיבה שפויה, ראויה, אנטי-ביביסטית במהותה, מה שראינו זה חיקוי די דהוי של ביבי מספסלי האופזיציה ה"שפויה".