למרות זאת הוא מגלה ואומר דברים שאף אחד לא אומר, חלק מהדברים שהוא אומר מחרידים, מעוררים שאלות, אבל ברור שהוא מסתיר הרבה דברים, הוא לא מגלה דבר חדש במובן שהיה ברור שאנחנו חיים במדינה מושחתת, והון ושלטון זו לא גחמה ושטות אלא מציאות חיים.
אבל הבעיה עם אלדד יניב נותרה האנשים שהוא עדיין מחפה עליהם, חבר של שמעון שבס איש מושחת אפילו לפי בתי משפט שהם אפילו לפי אלדד יניב אינם מושלמים זו בעיה, אי-אפשר לצאת נגד הון ושלטון ולהיות חבר של שבס, זה פשוט לא עולה בקנה אחד עם המטרה שאותה הוא מציב. המטרה לבער קיני שחיתות ולחסל את תופעת ההון והשלטון, שמעון שבס הוא הון ושלטון.
ולמרות עוד אי-אלו היסתגויות מומלץ להאזין לראיון שלו עם גיא רולניק, בו הוא מודה שהרס אנשים והרס את חייהם. אני מניח שאיש שמודה שהרס חיים של אנשים והוא רץ לכנסת, ואפילו טוען שהוא כבר בפנים, יכול לעורר שאלות נוגות עלינו, על ציבור הבוחרים, אבל ציבור הבוחרים במילא הוא עדר גס ומטומטם.
הראיון כאמור מומלץ לציפיה, אבל מהמעט הטוקבקים שקראתי אני מבין ששוב אלדד יניב מצליח להפיל בפח אנשים, זו בעצם ההתמחות שלו, להפיל אנשים בפח, אז והיום, מה שמדהים שהוא בתיחכום לא קטן מצליח לעשות בראיון כמה ט'וויסטים וכמובן לצאת מהם בשלום, הטכניקה שלו היא הכנות, כביכול, כשגיא רולניק לוחץ אותו הוא מצליח להפיג לכאורה את החששות ע"י הפצת מידע שהוא תמיד כלפי זולתו, הוא אמנם מודה שהוא עשה מעשים רעים למען המטרה שהיום הוא יוצא נגדה אבל נשאר חשש די מוצק שהמטרה הבאה שלו היא תרגיל הרבה יותר חתרני ונוכלי מהמטרות של פעם, הרצון שלו להוביל מהפכה חברתית הוא סכנה, אלדד יניב הוא סכנה לדמוקרטיה, הוא מסוכן כי התיחכום שלו יצליח להפיל עוד חללים רבים, עד שמישהו יתחיל לבדוק ברצינות את הכותרת הקודמת או זו למעשה התחילה את המסע שלו, היינו ההודעה שלו והגילוי שהוא עשה מעשים שבעבורם אנשים בעתיד יכנסו לכלא, הוא תמיד איכשהו מצליח לבודד את עצמו מאותם מעשים, ע"י מניפולציה שמבדילה אותו ממעשיו ומאנשים שהונו כמוהו את השיטה, הצמרמורת האמתית היא שאני שיצאתי להפגין נגד שלטון ההון, בעד מחאה חברתית, הייתי חלק מאותו ציבור שלא ידע שאלדד יניב מפעיל אותו, אם אני מרגיש הרגשת קבס, ואני מרגיש ככה זו תוצאה של הבנה שאין מקום יותר לאמונה ביושר או של יצוג של דבר ראוי, וכל מה שאנחנו עדים לו כרגע במערכת הוא הסתאבות כמעט בלי איים של יושרה, אין אפשרות להניח שיש מישהו שאפשר לבטוח בו, זה כשלעצמו מפחיד למדי, ומהווה את הסכנה העיקרית למשטר הדמוקרטי הרעוע שלנו.
עצוב להבין שאפילו הפתק שלנו הוא פתק שאינו בידיים של אדם שהוא ריבוני, אלא בידי אדם שמופעל ע"י אנשים אחרים שמטרתם שונה בתכלית.
הראיון: http://www.themarker.com/1.1895232
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
